Sélectionnez un chapitre dans le menu déroulant pour afficher la liste des cours :
לח צבור שצריכים לשכור רב ושליח צבור, ואין בידם כדי שכר שניהם, אם הוא רב היודע הלכה, או שיכול לקרב רחוקים לאביהם שבשמים, ולחזקם לתורה ולמצוות, הוא קודם לשליח צבור. [תשו' הרא’ש כלל ז' סי' א'. ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נג הע' לח, עמ' שיט. שאר’י ח’ב עמ' נה
לט מותר לשליחי צבור המתפללים בשבת ויום טוב, או בראש השנה ויום הכפורים, לקבל שכר אפילו שלא בהבלעה, דהיינו שאין צריך שהשכר יובלע עם שכר עבודתו שיעבוד גם בימי החול, ובלבד שלא ידברו על השכר בשבת. שמאחר והוא צורך מצוה, אין צריך לשלם בהבלעה. וכן המנהג. ומכל מקום אינם רואים סימן ברכה מאותו שכר, ולכן טוב שיקנו בשכר זה איזה דבר מצוה, כמו ספרי קודש ללמוד בהם, או תפילין של רבינו תם, או שיתן המעות לבניו שהם אברכים, וכדומה. והמחמיר לקבל שכר בהבלעה, תבא עליו ברכה. [ילקו’י שם הע' לט, עמ' שכ. שאר’י ח’ב עמוד נו
מ שליח צבור שהתחיל בתפלת החזרה ונזכר שכבר התפלל אותה תפלה, ישלים החזרה ולא יפסיק באמצע. [ברכות כא. רמב’ם פ’י ה’ו. ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נג הע' מ'. שאר’י ח’ב עמו' נו
מא שליח צבור שטעה בלחש בראש חודש או בחול המועד, ולא אמר יעלה ויבוא, או אמר בחורף ברכנו, ונזכר כשסיים את תפלתו, לא יחזור, אלא יסמוך על החזרה. [שלחן ערוך סימן קכו ס’ד, ודלא כהכף החיים, ילקוט יוסף חלק א', מהדורת תשמ’ה, עמוד ריב בהערה. ילקוט יוסף מהדורת תשס’ד, ספר על הלכות ברכות השחר ופסוקי דזמרה, סימן נג הערה מא, עמוד שכא. שארית יוסף חלק ב' עמוד נז
מב שליח צבור שאחר שסיים החזרה נזכר שלא הזכיר יעלה ויבוא בחזרה, יסמוך על תפלת מוסף. אבל אם נזכר באמצע החזרה, חוזר כדין היחיד. [ברכות ל: רש’י שם. רמב’ם פ’י מתפלה הי’ב, טוש’ע סי' קכו ס’ג. ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נג הע' מב, עמוד שכא. שאר’י ח’ב עמוד נז
מג שליח צבור שלא אמר עננו בחזרה בין גואל לרופא, אומר בשומע תפלה כיחיד. וחותם: ברוך אתה ה' שומע תפלה. ואם נזכר באמצע רפאנו, פוסק באמצע הברכה וחוזר ואומר עננו ברכה בפני עצמה, ומתחיל שוב ברכת רפאנו. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נג הערה מג, שאר’י ח’ב עמ' נז
מד שליח צבור שטעה בלחש ולא חתם המלך המשפט, ונזכר כשסיים, יסמוך על החזרה. וכן בהמלך הקדוש. ושליח צבור שטעה בתפלת הלחש שלו ובמקום נוסח המודים הרגיל אמר מודים דרבנן, יצא. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נג הע' מד עמוד שכב. שאר’י ח’ב עמוד נז
מה שליח צבור שטעה בשבת ואחר הקדושה דילג אתה קדוש והתחיל בישמח משה, חוזר לברכת אתה קדוש. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נג הערה מה, עמ' שכג, שאר’י ח’ב עמ' נח
מו מותר לשליח צבור להתפלל [בימי החול] ולקרוא בתורה באמצעות הרם קול. וכבר פשט המנהג להקל בזה בזמן הזה, בפרט בבתי כנסת גדולים, ובאירועים מיוחדים. אך בודאי שאין להקל להתפלל ברם קול בשבת וביו’ט, גם אם הרם-קול הופעל מערב שבת ומערב יום טוב. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נג הערה מו. עמוד שכג. שאר’י ח’ב עמוד נח
מז שליח צבור שהתעלף באמצע החזרה, יעמוד אחר תחתיו ויתחיל באותה ברכה שהפסיק בה הראשון, ובברכות הראשונות חוזר לראש. ואחר הקדושה חוזר לאתה קדוש. [ירושלמי פרק אין ,,עומדין הלכה ג', בית יהודה עייאש ב' סי' נח. ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נג הע' מז. שאר’י ח’ב עמ' נט
מח אין לשליח צבור להאריך יותר מדי בתיבה מסויימת מתוך הקדיש או הקדושה, כדי להשלים משקל הנגינה במקורה, מפני שעל-ידי כך תאבד משמעות התיבה ההיא לרוב האריכות, וכל יתר כנטול דמי. וכל שכן אם השליח צבור מאריך באמצע התיבה, ועדיין לא נשלמה, שאין כל הבנה לדבריו. ואין צריך לומר שלא ינשום השליח צבור באמצע התיבה, שעל- ידי כך הוא חולק את התיבה לשתים. וכן לא יכפול תיבות להשלמת הנגינה. [וראה עוד להלן סוף סימן קא]. ויש להזהר ביותר במקום שצריכים לענות אמן אחריו, כגון בקדיש ובסוף ברכות חזרת השליח צבור, שלא יאריך בתיבה האחרונה, כי יש מהקהל שיקדימו לענות אמן בעודו ממשיך בניגון, והוי אמן חטופה. אלא יאחז צדיק דרכו לקצר בניגון ולסיים מיד. ועל כגון זה נאמר: ‘ויאמר לקוצרים ה' עמכם’. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נג הע' מח עמוד שכד, שאר’י ח’ב עמוד נט
מט וכן על השליח צבור להזהר כשאומר קדיש או קדושה בניגון, שלא ישנה מדקדוק התיבה, לעשות את המלרע מלעיל, או להיפך, את המלעיל מלרע, כדי להשוות הניגון על פי המקור של השירה, שהרי בזה הוא עושה את העיקר טפל ואת הטפל עיקר. וכל שכן בעת הזכרת השם, שאף על פי שמותר לנגן בשם ה', וכמו שרמזו על זה: רננו צדיקים בה', מכל מקום צריך להזהר לומר שם ה' כהוייתו, מלרע, כלומר, שהנגינה באות נ', ולא מלעיל באות ד'. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נג הע' מט עמוד שכו. שאר’י ח’ב עמוד ס
נ שליח צבור שנוהג להרכיב מנגינה של איזה שיר בקדיש ובקדושה, ובקטעי תפלה, כגון: נשמת כל חי, שמחים בצאתם, וכדומה, יש לו להעדיף לחן של שירי קודש, כגון בקשות ופזמונים הידועים לקהל המתפללים, ולא לחן של שירי עגבים ושירים חילוניים. ואף על פי שחלק נכבד משירי קודש שלנו הורכבו על יסוד שירי עגבים קדומים, מכל מקום כיון שברבות הימים נשתכחו המלים שבשפה הערבית, יצאו לגמרי מרשות סטרא אחרא ונכנסו לקדושה, וכיון שעלו לא ירדו. אולם מעיקר ההלכה מותר לשליח צבור להרכיב אף מנגינות של שירי חול על הקדיש והקדושה, ובלבד שיתכוין לשם שמים. ואף על פי שהמנגינה באה ממקור לא טהור, הרי הוא מוציאה מרשות הסטרא אחרא ומעבירה אל הקדושה. וכן פשט המנהג בפני גדולים, ואין פוצה פה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נג הע' נ' עמוד שכו. שאר’י ח’ב עמוד סא
נא ומכל מקום אם הניגון של השירים החילוניים עלול להזכיר לו או לקהל את התוכן הגרוע של אותן שירים חילוניים, שב ואל תעשה עדיף, וילחין מנגינה משירים שאין המלים ידועות לרבים. [שארית יוסף חלק ב' עמוד סא
Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici
