Sélectionnez un chapitre dans le menu déroulant pour afficher la liste des cours :
טז מה שיש נוהגים שהצבור או חלק ממנו אומרים הקדיש בניגון יחד עם השליח צבור כשהם יושבים במקומם, ראוי לבטל מנהגם, שדבר פשוט הוא שאין לומר קדיש עם החזן, אלא צריך להקשיב לו ולענות אחריו אמן, ויהא שמיה רבא. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה טז עמוד שצג, שאר’י ח’ב עמ' פב
יז יש לומר בעלמא די ברא כרעותיה, הכ’ף של כרעותיה דגושה. ובאמירת יהא שמיה רבא יש לומר מברך, קמ’ץ תחת הבי’ת ופת’ח מתחת לרי’ש. ולא מבורך בחולם. ואומר תשבחתא התי’ו הראשונה בחיריק ולא בשורוק. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר הל' פסד’ז, סי' נו הע' שצג, שאר’י ח’ב עמ' פב
יח יש לומר בקדיש ‘לעלם ולעלמי עלמיא’ עם ו', וכן על הצבור לענות ביהא שמיה רבא מבֹרך לעלם וּלעלמי עלמיא, בתוספת ו'. ודלא כמו שנדפס באיזה סידורים, לעלם לעלמי עלמיא, בלי ו', שזה אינו, שהרי אונקלוס תירגם הפסוק’ה' ימלוך לעולם ועד’, ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא, עם אות ו'. וכן הנוסח בסידור הגאונים והראשונים, רב סעדיה גאון, רב עמרם גאון, הרמב’ם, הרוקח, הרשב’א, המנהיג, והרד’א. וכן העלה מרן הבית יוסף (סימן נו), שצריך לומר ולעלמי עם אות ו', כנוסח הקדמונים, ואין לשנות. וכן עיקר. וכן אנו אומרים בקדושת ובא לציון. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה יח עמוד שצד. שאר’י ח’ב עמ' פג
יט יש לומר ולכוין בקדיש תיבת שמֵה חסר י'. ויש שגורסים שמיה ביו’ד. ויש גורסים ועלמי בלי למ’ד, כדי להשוות המנין לכ’ח אותיות. אבל הגירסא הנכונה היא ‘שמה’ בלא יו’ד, ולעלמי בלמ’ד. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה יט, עמוד שצו. שאר’י ח’ב עמ' פג
כ יש לומר בקדיש ‘לעילא מן כל ברכתא’, ולא מכל ברכתא. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה כ' עמוד שצו
כא הנוסח הנכון בקדיש תתקבל הוא: ‘תתקבל צלותנא ובעותנא עם צלותהון וכו’', כדי לכלול עצמנו עם כלל ישראל. ויש מבני תימן הנוהגים לומר תתקבל צלותכון ובעותכון עם צלותהון ובעותהון דכל ישראל. ומנהגינו כנזכר. ויש נוהגים לומר בקדיש ‘על ישראל’ יהא לנא ולכון ולהון וכו', ויש שאומרים יהא לנא ולהון ולכון, ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נו הערה כא, עמוד שצז, תפלה כרך ב' קונט' הנוסחאות, שאר’י ח’ב עמ' פד
כב יש לומר בקדיש תתקבל ‘קדם אבונא דבשמיא ואמרו אמן’, ולדלג תיבת וארעא. שהרי בתואר אבונא לא שייך להזכיר בו על הארץ, אלא אבינו שבשמים. וכן גירסת הרמב’ם, והרשב’א (ח’ה סי' נד), והרד’א. וכתב הרב יוסף עליכם, שהאומרים אבונא דבשמיא וארעא, טועים הם. וכן הוא בקמח סולת, ובכף החיים פלאג'י, ועוד. וכן מנהגינו. [ובדברים כגון אלו ראוי לשנות בנוסח התפלה. ובפרט שבשנים קודמות כך היו הכל נוהגים לומר, ורק באחרונה שינו שלא כהוגן להוסיף תיבת וארעא]. ומכל מקום אם אין השליח צבור מסכים לשנות ממנהגו לומר אבונא דבשמיא וארעא, אין לעשות בשביל זה מחלוקת, ורק צריך להסביר בלשון רכה שעדיף לשנות הנוסח ולדלג תיבת וארעא. אך בקדיש ‘על ישראל’ יש לומר מארי שמיא וארעא. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה כב עמוד שצח. ובספר תפלה כרך ב' קונטרס הנוסחאות, ובשארית יוסף ח’ב עמוד פד
כג בעשרת ימי תשובה יש לסיים בקדיש תתקבל שאחר החזרה ‘עושה השלום’. אבל בקדיש תתקבל שבתפלת ערבית אין צריך לומר השלום. וכן בשאר הקדישים. מלבד בקדיש תתקבל שאחר ברכת מעין שבע בשבת שובה, שהאומר עושה השלום, יש לו על מה שיסמוך. ומי ששכח לומר השלום אין בכך כלום, [כי גם תיבת עושה גימטריה ספריאל], ורחמנא ליבא בעי. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה כג. עמוד שצט. שאר’י ח’ב עמו' פה. כה’ח סי' נז
כד העונה אמן יהא שמיה רבא, ושמע מצבור אחר שאומרים קדושה, ואם יסיים עד דאמירן בעלמא לא יוכל לענות קדוש קדוש עם הצבור, מוטב שיאמר עד ולעלמי עלמיא יתברך, בלבד, כדי שיוכל לענות קדושה עם הצבור, ושכר קדיש וקדושה בידו. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה כד עמוד ת'. שאר’י ח’ב עמ' פו
כה המתפלל עם אשכנזים והוא בתוך י’ב חודש לאב או לאם, ואומר קדיש לע’נ אביו או אמו, אין לו לשנות מהנוסח המקובל אצלינו, הן באמירת ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, וכן בחייכון וביומכון וכו', והן באמירת יהא שלמא, ועל ישראל. אולם אם אומר קדיש יהא שלמא בבית כנסת של אשכנזים עם אחרים, רשאי לקצר בנוסח יהא שלמא, כפי מנהג נוסח האשכנזים, כדי שיסיים ואמרו אמן עם כולם. אך אין לו לשנות את מבטאו ולומר כמבטא אשכנזי, אלא כל עדה צריכה להחזיק במנהגה, ובמבטא המקובל אצל בני העדה מדורי דורות, מבטא שהחזיקו בו גדולי תורה וענקי הרוח מדורי דורות. ואף במבטא שם ה' אין לשנות ולומר הדל’ת כמו חול’ם, אלא יש לומר בקמ’ץ שלנו. [ומדברי רבי אליעזר הקליר, הרי’ף, הרמב’ם, ורבינו בחיי מוכח שהיה מבטאם בשם ה' כמבטא הספרדי]. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הע' כה עמ' ת', שאר’י ח’ב עמ' פו
כו מי שנפטר אביו או אמו, אומר קדיש כל י’ב חודש, אך בשבוע הראשון של חודש השנים עשר פוסק מלומר קדיש במשך שבוע, [וקדיש על ישראל שאחר הלימוד אין צריך להפסיק מלאומרו, ויכול לאומרו גם באותו שבוע, וגם אחר י’ב חודש], וחוזר לומר קדיש עד סיום יום פקודת השנה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה כו. שאר’י ח’ב עמ' פז. וע’ש בשארית יוסף בהערה, דבשנה מעוברת מפסיקים הקדיש בתחלת חודש הי’א, למשך שבוע, ואח’כ אומרים קדיש ג' שבועות, והאזכרה בשנה ראשונה לפי חודשים, וטוב לעשות אזכרה גם בחודש הי’ג, יום הפטירה, ולאחר השנה הראשונה עושים אזכרה גם בשנה מעוברת ביום הפטירה בדיוק. ואין האב חייב לומר קדיש על בנו או בתו, אלא אם ירצה
כז מנהגינו שכל המחוייבים לומר קדיש יתום, אומרים אותו כולם ביחד, הן בקדיש על ישראל שקודם הודו, והן בקדישים שאחר בית יעקב, וקודם עלינו לשבח. אך יש להקפיד שלא יהיה אחד אומר הקדיש במרוצה, וחבירו לאט מדאי, אלא ישתדלו שכולם יאמרו הקדיש מלה במלה ככל האפשר. וכשיש כמה שאומרים קדיש ביחד, ואחד מהם אומר הקדיש בלחש, לכתחלה אין לעשות כן, דצריך שכל אחד יאמר הקדיש בקול רם. אך אם הוא צרוד, והוא בתוך י’ב חודש, יכול לומר הקדיש בלחש עם אחרים שאומרים הקדיש בקול רם. [ילקו’י שם, תשס’ד, עמ' תז, שאר’י ח’ב עמ' צ'
כח כשאומרים שנים או שלשה יחד קדיש, והאחד מקדים את חבירו, אם כל אחד בא בתוך כדי דיבור של חבירו, יש אומרים שימתין לאחרון ויענה אמן אחד ויעלה לכולם. וכן יכול להקדים ולענות אמן אחר הראשון ויעלה לו גם לשני. ויש שנוהגים לענות ‘אמן ואמן’ על שניהם. ואם יש הפסק ביניהם אחר תוך כדי דיבור, יענה אמן אחר כל אחד ואחד. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סימן נו הערה כח עמוד תט. שאר’י ח’ב עמ' צא
כט מנהגינו לומר קדיש יתום קודם עלינו לשבח, ולא לאחריו. וכיון שנתקן אין לבטלו, ולכן אם אין שם מי שנמצא בתוך י’ב חודש לאב ואם, יאמר הקדיש אחד המתפללים שאין לו הורים, או שהוריו אינם מקפידים שיאמר קדיש זה בחייהם. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה כט, עמוד תי. שאר’י ח’ב עמ' צב
ל אב שהורה לבנו שלא לומר עליו קדיש כל י’ב חודש אחר פטירתו, אפילו אם יש לו בנים אחרים, אין לו לשמוע לאביו. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ל'
לא אין לבת לומר קדיש על אביה או אמה, אפילו אם הוריה כתבו כן בצוואה, ואפילו אם עושים לימוד בבית עם עשרה אנשים מבני משפחתה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, הל' פסד’ז, סי' נו הערה לא
לב גר צדק רשאי לומר קדיש על אביו או אמו הגויים, לאחר פטירתם, וכן רשאי לומר השכבה בבית הכנסת. אך כדי שהדבר לא ייראה תמוה לרבים, יאמר את ההשכבה בדרך הבלעה ולא באופן מיוחד. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה לב
לג בנוסח הקדיש שאומרים אחר סיום מסכת, או אחר הקינות בתשעה באב, הנוסח הנכון הוא: דהוא עתיד לחדתא עלמא, ולאחיא מתיא, ולאחאה מתיא, ולשכללא היכלא, ולמפרק חייא, ולמבנה קרתא דירושלם, ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא, ולאתבא פלחנא יקירא דשמיא להדרה וזיוה ויקרה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. בחייכון וכו'. [ילקו’י שם, תשס’ד, סימן נו הערה לג, עמו' תיג
Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici
