La bénédiction Chéhakol (Halakha 19 à 26)

יט הגומע ביצה חיה כדי לצחצח את קולו, וכדומה, והוא נגעל ממנה ואין לו מזה שום הנאה, אין לו לברך ברכת שהכל. אבל אם נהנה ממנה כל שהוא, יכול לסמוך על האומרים שיכול לברך עליה שהכל. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תמ 

כ הגומע ביצה חיה, או שנתנו הביצה במים חמים, ועודנה רכה וגומעה כן, אין לו לברך אחריה ברכת ''בורא נפשות רבות'', כיון שדין ביצה כמשקה, והרי אין בה שיעור רביעית, ששיעור רביעית כ''ז דרהם, ושיעור ביצה י''ח דרהם, וספק ברכות להקל. ומה גם שמבואר בפוסקים, שברכת נפשות אינו אלא רשות. ולכן שב ואל תעשה עדיף, ולא יברך ברכה אחרונה כלל, אלא-אם-כן יאכל או ישתה דברים אחרים עמה, ויברך עליהם ברכה אחרונה, ותבא עליו ברכה. [ילקו''י דיני ברכות עמוד תמא. יביע אומר ח''ט סי' כ' עמ' כט. קול תורה אלול תשס''ג עמוד מב 

כא הלועס גומי לעיסה (מסטיק) אם יש בזה מתיקות, או טעם מינטה וכדו', הדבר פשוט שיש לברך שהכל, אף שאינו בולע מהמסטיק. [הנה בב''י כתב שעיקר הברכה על הנאת מעיו, אולם במסטיק יש הנאת מעיו, שבולע הרוק שמעורב בו הטעם של המסטיק. תדע, שהרי המברך על סוכריה ואחר שהרגיש טעם בחיך יכול לדבר דברים בטלים, ולחזור בו שלא להמשיך למצוץ הסוכריה, וע''כ מפני שזו הנאתו במתיקות המתערבת ברוק, ובולע הרוק. וא''כ הוא הדין במסטיק. ולא דמי למטעמת שאינה לכוונת אכילה אלא לכוונת טעימה. וראה בילקוט יוסף דיני ברכות סי' רד הע' יח. עמו' תמב, ועמ' תשסו. ובשארית יוסף ח''ג עמ' שסח. ובירחון קול תורה תמוז תשס''ג עמ' לה. ושם תשובה לדברי החולקים בדין זה. שוב יצא לאור יבי''א ח''ז, ושם סי' לג כתב כדברינו לברך על מסטיק. וכ''פ באגרות משה, ובבאר משה 

כב האוכל תבשיל של דגן, כגון, איטריות, דייסא, בורגול, כוסכוס, וכיו''ב, צריך לברך בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, שהיא ברכת על המחיה. ואפילו אם קבע סעודתו עליהם (שאכל כמאתים ושש עשרה גרם או יותר) אינו מברך המוציא וברכת המזון, ואף על פי שבפת הבאה בכסנין אם קובע סעודתו עליו צריך נטילת ידים וברכת המוציא וברכת המזון, זהו משום שהוא פת האפוי בתנור, אבל עיסה שנילושה על דעת לבשלה או לטגנה בלבד, אין עליה תורת לחם, אלא ברכתה בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש. ואפילו האוכל ממנה כדי שביעה ממש לעולם אינו מברך עליה אלא בורא מיני מזונות ועל המחיה. ואם טעה ובירך על תבשיל של דגן ברכת המוציא לחם מן הארץ, אפילו בדיעבד לא יצא, כיון שאין עליו צורת לחם. אולם אם בירך לאחריו ברכת המזון בדיעבד יצא, שכיון שהוא מזין ומשביע ברכת המזון פוטרתו, כשם שאם אכלו בתוך סעודתו שעל הפת, או בסוף סעודתו, אינו טעון ברכה לאחריו, שברכת המזון פוטרתו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד תשלט. שו''ת יביע אומר ח''ח סי' כא 

כג האוכל זלאביה שנילושה עם דבש או סוכר ומטוגנת בשמן, אף שנעשית מעיסה עבה וקשה ככל העיסות של לחם, אין לברך עליה אלא בורא מיני מזונות ולבסוף ברכת מעין שלש, שהיא ברכת על המחיה, ואפילו אם קבע סעודה, ואפילו אם אוכל כדי שביעה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה, ובדיעבד אם בירך המוציא וברכת המזון יצא. [וכמבואר לעיל עמוד שסה לגבי סופגניה   ולכתחלה נכון שלא יקבע סעודה על סופגניות, כדי שלא להכנס במחלוקת הפוסקים. וזלאביה הנעשית בטיגון עמוק בלי סוכר, ירא שמים לא יאכל ממנה אלא בתוך הסעודה. [ילקו''י הל' ברכות תשס''ד עמוד תשמ. יביע אומר ח''ח סי' כב אות כא. ש''ע סי' קסח סי''ג 

כד האוכל כוסכוס ושותה מים באמצע אכילתו, צריך לברך על המים ברכת שהכל, ויש אומרים שהמנהג שלא לברך על המים, ולכן לכתחלה נכון לברך על המים קודם אכילת הכוסכוס, אם הוא צמא לשתות, ולכוין לפטור את מה שישתה באמצע אכילתו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות במהדורת תשס''ד עמוד תשמ 

כה כבר פשט המנהג אצלינו לברך בברכה ראשונה על היין ''בורא פרי הגפן'' בסגו''ל. [ילקוט יוסף, תפלה כרך ב', מהדורת תשס''ד, עמוד תקצז. קול תורה תמוז תשס''ג עמוד מט, חשון תשס''ד עמוד כ' 

כו ברכות בורא פרי העץ, פרי האדמה, פרי הגפן, יש לאומרם באות פ' דגושה, כמו כל בג''ד כפ''ת בראש תיבה שיש לאומרם בדגש קל. [ודלא כמי שכתב לאומרם בפ' רפויה   וכן בקדיש יש לומר אות כ' של כרעותיה בדגש קל, כמו כל בג''ד כפ''ת. [שו''ת יביע אומר ח''ט חאו''ח סי' כב עמוד לא. ירחון קול תורה תשרי תשס''ד עמוד עו 

Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici