Lois des Tsitsit (Halakha 1 à 13)

א מצות עשה מן התורה שמי שיש לו בגד צמר או בגד פשתים שיש בו ארבע כנפות, ורוצה ללובשו, צריך להטיל בו ציציות בד' הכנפות. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. ושקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות כולן, שנאמר ‘וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם’. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, סימן ח' הערה א', עמוד א'

ב כל הלובש בגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית, ביטל מצות ציצית. ואמרו בגמרא כל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשין, ופירש רש’י, שהן: ועשו, ונתנו, והיה, וראיתם, וגדילים תעשה לך. ואם הוא של שאר מינין, ביטל מצוה מדרבנן. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס’ד, עמוד ב'. ובמהדורת תשס’ו עמוד ד'

ג יש להזהר שבזמן שקורא קריאת שמע ומתפלל שחרית יהיה עם ציצית. וראוי שזה יהיה טלית גדול, ולא יסמוך על הטלית קטן. ומכל מקום אם אין לו טלית גדול, ואם יתעכב עד שישיג טלית גדול, יש חשש שיעבור זמן תפלה, או שיפסיד תפלה בצבור, יתפלל בלי טלית גדול, ויסמוך על מה שלובש טלית קטן העשוי כהוגן, וכשיעור, ואל יתעכב יותר. ואף על פי כן ראוי ללבוש טלית גדול, מפני שפעמים והטלית קטן אין בו כשיעור, ואין יוצאים בו ידי חובת המצוה. ועוד טעמים. [שאר’י ח’א עמ' צג. ילקו’י ציצית, מהדורת תשס’ד, עמ' יב. ושם עמ' יז, המקור ללבישת טלית גדול. ועוד שם עמ' יג, דמצות ציצית אינה מצוה חיובית אלא קיומית. ועוד שם עמו' יד, הקורא ק’ש בלא טלית אם נחשב כמעיד עדות שקר בעצמו

ד טוב שלא להסיר את הטלית מעליו עד אחר אמירת ‘עלינו לשבח’. ומכל מקום מי שממהר למקום עבודתו וכדומה, רשאי להסיר מעליו הטלית קודם עלינו לשבח. [ראה להלן סימן כד]. ואין להסיר את הטלית כי אם לאחר חליצת התפילין. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד יט. ובמהדורת תשס’ו עמוד יד. שארית יוסף ח’א עמוד צד

ה טוב ונכון שלא להסיר את הטלית קטן מעליו גם בעת השינה. וכן מנהגינו. ומכל מקום אם החום כבד וקשה לישן עם טלית קטן, רשאי להסירו קודם השינה. וגם בזה אם יכול להחמיר על עצמו תבא עליו ברכה. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמ' כ. ובמהדורת תשס’ו עמ' טו. שארית יוסף ח’א עמ' צד. ושם הערה אם יש איסור בל תוסיף בלבישת טלית בלילה

ו הלן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר, ויכוין בברכת הטלית גדול לפטור הטלית קטן. ואין צריך למשמש בטלית קטן בעת שמכוין עליו לפוטרו. ואם פשט את הטלית קטן בלילה קודם השינה, ולובשו בבוקר, אף שמעיקר הדין רשאי לברך עליו, רבים נהגו לפוטרו בברכה על הטלית גדול, כמו שיבואר להלן סימן טז. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד כג. ובמהדורת תשס’ו עמוד טז. ושאר’י ח’א עמ' צו

ז יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצותיו לעשותם. ואם לא כיוון כך, יש לחוש משום מה שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. [ונחלקו הפוסקים אם לא כיון אם יצא ידי חובת המצוה או לא]. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד כה. ובמהדורת תשס’ו עמוד יח. ושאר’י ח’א עמוד צה

ח בדיעבד מי שכיון רק לקיים את המצוה בלבד, יצא. וגם אם לא כיון כלל לשם מצוה, יש אומרים שאם מוכח שלובש הטלית לשם מצוה יצא ידי חובת המצוה, ועל כל פנים יכוין כך כשייזכר, אף בעודו לבוש. [ילקו’י ציצית עמוד כו, ושאר’י ח’א עמוד צט

ט יש נוהגים לומר ‘לשם יחוד’ לפני הברכה וההתעטפות בציצית, כדי לכווין לצאת ידי חובת המצוה. ויש המסתפקים בברכה שדי בה כדי לעורר לכווין לשם מצוה. ואם אמירת הלשם יחוד מעוררת אותו לשים לב ולכוין לשם מצוה, נכון מאד לומר לשם יחוד קודם ההתעטפות בציצית. [ובלבד שלא יפסיד על ידי כך תפלה בצבור]. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד כז, ובמהדורת תשס’ו עמוד כ'. ושאר’י ח’א עמוד ק'

י טוב לומר בנוסח הלשם יחוד שאומר קודם ההתעטפות בציצית, שציונו הקב’ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. [ילקו’י ציצית עמ' לא. ושאר’י ח’א עמ' קא

יא אמרו חז’ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. ואף ההוגה שם ה' במילוי אותיותיו, דהיינו שאומר כל אות בפני עצמה, הרי הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו. ולכן בנוסח ה’לשם יחוד’ צריך לומר, ליחדא שם יו’ד ק’י בוא’ו ק’י. ולא להזכיר ח’ו שם הוי’ה. [ילקו’י על הל' ציצית עמ' לב. ובמהדו' תשס’ו עמ' כג. שאר’י ח’א עמ' קב

יב מי שנמצא במקום מטונף, לאונסו, שאסור לו לברך שום ברכה כלל, מותר לו ללבוש ציצית בלא ברכה, אחר שאי אפשר שיקיים המצוה באופן אחר. [ילקו’י שם. ושאר’י א' עמ' קג

יג נוסח הברכה על הטלית ‘אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית’. [ולענין טלית קטן ראה להלן סימן טז]. [ילקו’י הלכות ציצית, עמוד לד. ושאר’י עמו' קד. ושם בדין ברכה לאחר העיטוף

Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici