ידוע מאמר רבותינו ז''ל (רש''י בחוקותי כו ח בשם תו''כ) אינו דומה מועטים העושים את המצוה למרבים העושים את המצוה, שתתעלה מאד כל שיש יותר מרבים יחד. וברב עם הדרת מלך (משלי יד כח). והנה לענין התפלות הוא צרך גדול להתפלל בצבור, כי תפלת היחיד ובפרט בדור יתום כזה, כמעט נדחה קראו לה, כי צריך תנאים רבים שתהיה בכונה גדולה, כי תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה (אברבנאל אבות ב יג מדרש שמואל ב טו). וצריך שיהיה האיש מנקה מעוון כדי שתפלתו תעלה למעלה לרצון לפני ה', כלי האי ואולי. ומי הוא אשר מלאו לבו ושיבטח בדורות אלו להתפלל ביחיד ושתעלה תפלתו לרצון. זאת נחמתנו בענינו, כי הן אל כביר לא ימאס, ואף שיפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, והוא רחום יכפר. ולכן האיש החפץ חיים לא יתפלל ביחיד כי אם באנס גמור, כי יאבד טובה הרבה ענית אמנים ויהא שמה רבא וברכו וקדשה ותפלתו עכורה ועקרה שאינה עושה פרות:
אמנם גם לענין תלמוד תורה, תורה דרבים עדיף, ולפי דעתי יותר טוב ללמד עם הרבים תהלות מללמד יחידי נגעים ואהלות. והנה דוד המלך עליו השלום אמר (תהליט קיט סג) חבר אני לכל אשר יראוך. ואמרו רבותינו ז''ל (חגיגה ט ב) וחסרון לא יוכל להמנות (קהלת א טו) זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. הנה כי כן טוב לגבר להתחבר לכל חבורה של מצוה שיש בעיר יהי חלקו עמהם, כי אין אדם יודע מתן שכרן של מצוות, וכשיראה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא והוא לא נמנה עמהם שניו יחרק ונמס ולא יוכל לתקן, ולכן בעודו בחיים כל אשר בכחו לעשות יעשה ויהיה ידו בכל. אך אמנם צריך לזהר באלו החברות שעושים הסכמות ומקבלים עליהם תנאים בחיוב גמור ושבועות ובכח שבועות והסכמות וחותמים עצמם לשמר ולקים, שלא יחתם עצמו ולא יכנס אלא על מנת לעשות את אשר קבל, שאם לא יקים עברה היא בידו, ונמצא שיוצא שכרו בהפסדו. והמכשלה הזאת תחת יד כמה חבורות קדושות, וראוי לפקח עינים ולהזהיר את העם ולהודיעם חמר עובר על שבועות והסכמות וקבלות. והחכם עיניו בראשו ולא יכתב בהסכמה אלא דברים שיכולים לעמד בהם בנקל ולא יעבר. וגם יניחו מקום שיוכלו לחזר בהם לפי הזמן ולפי האנשים באפן שלא תצא תקלה ויהיה חברתם לרצון להם ולפלטה גדולה:
