אמרו ז''ל (דרד ארץ רבה פ''ה) כל אדם יהיו חשודים בעיניך כלסטים כדי להשמר מהם. ואם כך אמרו בשביל לשמר גופו וממונו, על אחת כמה וכמה לענין אסורים שצריך לחשד לכל אדם שמא אינו נזהר כראוי, ולא יסמך על כל אדם במאכלים ושתיות עד שיהא הדבר ברור לו שהוא נזהר כמותו, ובפרט אם כבר הוא חשוד שאין להאמינו אפלו בשבועה, שהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ואשרי אנוש יעשה זאת שלא לילך לאכל בבית אחר, כי לא כל אדם זהירים בשמירת היינות ממגע עכו''ם, ואינם זהירים בבדיקת התולעים הנמצאים בחמץ ובירקות, ובנטילת ידים שחרית כראוי, ובנקיות מן החלב ומבשר בחלב, ובשמירת שבת שלא להחם על ידי עכו''ם וכדומה:
אבל לא כל אדם יכול לעשות זאת, דאיכא דאתיקורי מתיקרו בה, ואם לא ילך אצלם בשמחתם איכא משום איבה וקלקול סעדה, ומה גם שאם ירצה לעשות זאת וכל כי האי חסידות שלא נהגו בו שלמים, וכן רבים מרננו אבתרה שהוא מוציא לעז על הראשונים, ואומרים וכי לא ראינו חכמים וחסידים, ועל כן לא כן הרוצה לטל את השם ולעשות חסידות זה יכול לעשות, רק האנשים שאינם כל כך בגדר החשיבות ואין מקפידים עליהם כל כך אם ילכו אם לא ילכו, הם יכולים לזהר ביותר שלא לילך אצל כל אדם:
ומי שהוא מכרח לילך על כל פנים יעשה הצלה פרתא שישאלם אם נזהרו לבדק אחר התולעים ושלא להחם חמין בשבת. ואם לא יוכל לעשות זאת לפחות ימשך ידו מן המאכל כאשר יוכל באפן שלא ירגישו בו, והוא רחום יכפר, כי גדולה עברה לשמה (הוריות י, ב), ועל כל פנים אם יוכל למצא תואנה לגדר גדר באסור כולל שלא לסעד שום סעדה חוץ לביתו אשריו, כי גדר גדול גדר לנפשו כי רבות רעות נמשכות מהאכילה חוץ לביתו בחברת אנשים, ושעת אכילה שעת מלחמה שעת סכנה, לכן מה טוב ומה נעים חלק האנשים ואין יוצאים לסעד חוץ לביתם, בפרט בסעדת הרשות ההעדר טוב והמציאות רע. ועל כל פנים בחג הפסח יוכל כל אדם לזהר שלא לסעד חוץ לביתו ואין בזה משום יהרא ולא משום קפידה שכבר מרגלא בפמיהו דאנשי לומר, פסח איש אצל אחיו אינו אוכל, כי לא כל אדם שוים בזהירותם, והמרבה לזהר הרי זה משבח:
