התעוררות הוא כלל גדול בתורה וזה כל האדם שיתן לב להתעורר ליראה ולאהבה ולקים כל דבר טוב כתקונו כדת מה לעשות ולמשך ידו מעשות כל רע. אבל מה יעשה הבן שאין לו דבר שיעוררהו על ההתעוררות, והיצר הרע מפיל תרדמה על האדם ואינו מניחו להתעורר, אבל לכל יש תקנה ובתחבולות יעשה מלחמה, כי בעדנא דיצר הרע הוא דלית למדכר ליצר הטוב אף אתה קדמה לרשיעא עד לא יקדמנך, ועשה כמו שכתבתי בערך ''גדר'', שתכתב לכל דבר התעוררות הצריך ותקרא בו או בספרים המדברים באותו ענין אם דבר הנוהג בכל יום תקרא התעוררות מדי יום ביום, ואם הוא דבר הנוהג מזמן לזמן יקרא התעוררות סמוך לזמנו ודבר בעתו מה טוב. וטוב לגבר שילמד או יאמר לבני ביתו התעוררות הצריך לכל דבר ודבר בעתו, שמתוך שמוציא הדברים מפיו בהרחבת לשון למודים ולהשכילם מה המצוה הזאת ואיך ראוי לעשותה ומה טעם יש בה, וכן על זה הדרך מה העברה הזאת ומה חמרה ואיך ראוי להתרחק ממנה, גם הוא יוסיף דעת ויוסיף להתעורר ולהתחזק יותר ויותר הרבה תורה למדתי מרבותי וכו' ומתלמידי יותר מכלם. וגם טוב לגבר שיעשה התעוררות חיצון להוראת אהבה ויראה ושמחה רבה וכדומה, דבר בעתו כאשר צריך, כך יהא נכר בהכרת פניו ותנועת גופו כל דליכא למחש ללעג המלעיגים ולמחזי כיהרא כה יעשה וכה יוסיף, כי ההתעוררות חיצון מעורר וגורם גם התעוררות פנימי:
ואולם ההתעוררות מועיל למי שהוא חי, אך ישן הוא. כשמעוררים אותו ואומרים לו בן אדם מה לך נרדם, העירה והקיצה, אז ייקץ משנתו ויעשה חובתו, אבל מי שהוא מת לא יועיל לו התעוררות, שאין בשר המת מרגיש באזמל, כן הדבר הזה שמי שנגע יראת ה' בלבו אלא שתקפו יצרו והעבירו על דעתו ועל דעת קונו, עד שברב הימים נעשה לו הדבר ההוא שהרגל בו כהתר, אז כשיבוא לו התעוררות על ידי למודו ספרי המוסר או שמעו בלמודים, יתעורר לבו ויחיל בקרבו ויתחרט חרטה גמורה ויבקש תרופה למחלתו ושב ורפא לו, ולא כן הרשעים שכל כך טבעו ביון העברות עד שאין יראת ה' נגד פניהם כלל, כי מחמת טמאת עונותיהם רחק מהם מאד זיו השכינה ורוח הטמאה מבית ומחוץ תצפנו ורבם עונות, ומחמת הרגלם נעשו להם כהתר ודרכם ישר בעיניהם, על האנשים כאלה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יח ב) רשעים בחייהם קרויים מתים, ואז לא זו שלא יתעורר מעצמו כלל אלא אפלו אם ישמע כפעם בפעם איזה התעוררות מפי ספרים או מפי סופרים לא חלי ולא מרגיש, באזן אחת יכנסו הדברים ובאזן האחרת יצאו, וכמעט אין להם תקנה, ושערי התשובה נעולים בפניהם, כי איך ישובו מאחר שדרכם ישר בעיניהם ואין לבם מתעורר כלל לעשות למצא עונו לשנא ומואס בחכמים ומפקפק בדברי רבותינו ז''ל הקדושים, וכמו שאמרו רבותינו ז''ל (ילקוט שמעוני ריש פרשת בחוקותי), והביאו רש''י בפרשת בחקתי, ששבעה עברות הראשונה גוררת השניה עד השביעית שכיון שאינו לומד אינו עושה וכשאינו עושה מואס באחרים העושים כי חפץ שיהא רעת רבים נחמת שוטים, ואחר כך שונא את החכמים ומונע את אחרים, ונותן יד לפושעים וכופר במצוות וכופר בעקר. הנה כי כן אור לא נגה עליהם ובחשכה יתהלכו עד יום מותם ולעולם הם עמלים ורצים לבאר שחת באין מרפה:
רק זאת מצאנו תקנה אחת יש שאם יוכל לכף את יצרו ללמד או לשמע בלמודים תדיר יום ליום ולילה ללילה אפלו על כרחו שלא בטובתו עץ חיים היא למחזיקים בה וכל העוסק בטל תורה מחייהו, וכתיב (דברים לב ב) יערף כמטר לקחי. כמו שטפות המטר סוף שנוקבים האבן, כך התורה סוף שנוקב את לב האבן ומסיר את לב האבן ורוח נכון יתחדש בקרבו וכמאמרם ז''ל (סוכה נב, ב) משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ. אבל צריך שקידה רבה וברב הימים ימצא תרופה וירגיש בעצמו איך את נפשו לו חיה:
ויש עוד תקנה, אם יסיעוהו מן השמים שיזדמן לו שיעשה מצוה רבה, אז מצות ה' ברה היא תהיה לו בעוזריו, ויגרם לו שיחתר לו ה' חתירה מתחת כסא הכבוד להחזירו בתשובה, ובפתע פתאם רוח נכון יתחדש בקרבו, ויתעורר לבו ותתלהב נפשו וישוב בתשובה שלמה, וילך בדרך ישרה עד שכל מכיריו ויודעיו יאמרו אחר הוא. וכבר ספרו מעשה (וכמדמה לי דאיתא במדרש) שפעם אחת היה רשע אחד שלא הניח עברה שלא עבר, והלך אצל חכם כמתלוצץ, אמר לו: יש לי תקנה, היה לפני החכם אוד מצל מאש, אמר לו כשיוציא פרות זה האוד יהיה לך תקנה. ואחר עבר איזה ימים ראה החכם את האוד ויוצא פרח ויצץ ציץ. ושלח לקרא לאותו האיש, אמר לו מה עשית כי חפץ בך ה', ראה האוד אשר אמרתי לך. וספר לו שבא מעשה לידו באחד שהיה מחטט אחר קבר של נערה אחת שמתה להוציאה מקברה כדי לבעלה, וקנא קנאת ה' צבאות ושלף חרבו והרגו. אמר לו הינו דאהני לך. וחזר בו ונעשה בעל תשובה גמור. וכבר כתבו בעלי המוסר שבבוא לאדם התעוררות לאיזה דבר תכף יחזיק בו ויאחזנו ולא ירפנו וימהר לעשותו טרם יתקרר חמו, ומצוה גוררת מצוה שיעמד בו טעמו, ויהי אלקיו עמו:
