ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (סוטה כב, א) על פסוק (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה, זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, ועצמים כל הרגיה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה. ואמרו רבותינו ז''ל (שבת קמהק ב) על פסוק (משלי ז ג) אמר לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אמרהו, ואם לאו, אל תאמרהו. וזה נאמר בש''ס אפלו על מלי דלא נפקא מנה מידי לענין דינא, כל שכן כי נפקא מנה לענין דינא, ולא זו בלבד כי איכא למחש שיתיר את האסור או שיטהר את הטמא, אז יחרד האיש וילפת ויראה כאלו חרב מנחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו ולא יוציא מפיו לומר מתר או טהור, עד שיהא ברור לו הדבר כשמש, ולא יסמך על זכירתו, אלא יעין הדבר בספר בשעת מעשה פן ואולי זכרונו כוזב, ואם לא ימצא הדבר מפרש להקל לא יסמך על ידיעתו לפסק הדין לקלא על ידי פלפולו אפלו אם הוא חכם גדול לעיני כל העם לא יבוש מלשאל לחכמים אחרים כי טובים השנים מן האחד (קהלת ד ט) וכל אדם כוזב ולפם חרפא שבשתא (ב''מ צו ב):
וכבר אמרו בש''ס (סנהדרין ז ב) דרבא כי אתי טרפתא קמה הוה מכניף לכלהו טבחי דמחוזא, אמר כי היכי דלמטי להו שיבא מכשורא, ופרש רש''י שיגיע להם חתיכה מן העץ, שאם אטעה בדין לא יהיה כל משא הענש עלי, אלא נשא בין כלנו והקל מעלי. ואנן יתמי דיתמי מה נענה בתרה. לכן אם אין הדבר מפרש בספרים לא יורה להקל עד אשר ישא ויתן עם חכמים אחרים. ואפלו להחמיר צריך עיון רב, שאם הוא דבר המתר ואוסרו כמה רעות עושה. אחד, שאפשר יש ניצוצות הקדושים באותו המאכל שהיו עומדים להתקן ונמצא שנפש הוא חובל. ועוד, שנמצא גוזל את בעל הדבר שמפסידו. ואם הוא מטמא את הטהור רעתו רבה כי שמא חס ושלום יגרם שיבוא בעלה לידי עברה של קרי והוצאת שכבת זרע לבטלה, לכן כל חכם לב בבוא הוראה לפניו יחרד מאד ויכנע לבבו וישא עיניו למרום ויאמר לישועתך קויתי ה'. ויעין היטב היטב עד מקום שידו מגעת. וכן בדיני ממונות שהם מקצוע גדול בתורה יחרד מאד להוציא ממון מיד המחזק אם אין ברור הדבר כשמש או עד שישא ויתן בהלכה עם חכמים אחרים:
וכבר כתבתי בזה תקנה אחרת שהדרך הישר שימנו בכל עיר ממנים שיעמדו לימין המורה צדק, ולא יעמדו על דבריהם על דין תורה אלא על פי הישר בפשרה קרובה לדין. (וכל האמור בענין ויותר בערך ''משפט ודין'' אינו בשביל יושבי כסאות למשפט, כי מה ידעתי ולא ידעו, ובודאי שהנכנס לתגר זה מקדים ללמד הלכות דינים כדת מה לעשות, רק יהיו דברי אלה לעצמי לזכרון בין עיני ולאנשים פחותי הערך כגילי, ואיני כמזהיר אלא כמזכיר.) ולעולם יקדים תפלה וישפך נפשו לפני ה' שלא יכשל בדבר הלכה ושלא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתקן, ובודאי אין לדין אלא מה שעיניו רואות (ב''ב קלא א), ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו (ע''ז ג, א). אלא יעשה את אשר בכחו לעשות ויבדק עד מקום שידו מגעת, ואם לא ימצא הדבר ברור ואין לו ממי לשאל וצריך לפסק הדין הלכה למעשה תכף ילך לחמרא ויבחר הרע במעוטו, כי יותר טוב לאסר את המתר מלהתיר את האסור, ובמקום שיש אנשים שיכולים לדון ולהורות לא יאבה ולא יקבל להיות יושב בראש אפלו אם הוא צריך פרנסה והוא גדול בחכמה ובמנין, אפלו הכי יברח מן הרבנות וישליך על ה' יהבו והוא יכלכלהו ויניח הגדלה למי שחפץ בה והוא יחשך עצמו מן הדין כי רבה רעת הרבנות (כמו שאכתב בערך ''משפט''). אך במקום שאין אנשים ישתדל להיות איש לזכות את הרבים ויסמך על רחמי שמים מרבים
