שאם שלימותו של אדם באה ע"י יסורין, הרי בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת כו' וכביכול המקום מצטער כו', אבל כשבא לשלימותו ע"י יסורין של קבלת עול תורה בזה, יש נח"ר ליוצרו. ותוכן נח"ר ליוצרו, הוא שיוציא מן הכח אל הפועל כל כח שנטוע בו בהתחלת יצירתו אל תכלית המעלה שאפשר בחוקו. זהו נח"ר ליוצרו שברא את בריותיו להשלמתם העליונה. ומפני כך האדם שנוצר בכוחות שפלים, אינו מתחייב לעלות במעלות כמו אדם שנוצר בכוחות גדולים. ומשו"ה הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה . וזהו נלמדים עניניו של איוב, שדקדק עמו ית' כפי מעלתו.
