Yessodei HaTorah
Chapitre 5 - Halakha 4
[ד] כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמָר בּוֹ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, וְנֶהְרַג וְלֹא עָבַר--הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמָר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וְנֶהְרַג וְלֹא עָבַר--הֲרֵי זֶה קִדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל--הֲרֵי זֶה קִדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים, כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וּכְרִבִּי עֲקִיבָה וַחֲבֵרָיו; וְאֵלּוּ הֶם הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שְׁאֵין מַעֲלָה עַל מַעֲלָתָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמָר "כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם; נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה" (תהילים מד,כג), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמָר "אִסְפוּ-לִי חֲסִידָי--כֹּרְתֵי בְרִיתִי, עֲלֵי-זָבַח" (תהילים נ,ה
וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמָר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וְעָבַר וְלֹא נֶהְרַג--הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים; וּבִטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה שְׁהִיא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שְׁהִיא חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן, מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְּאֹנֶס, אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין, אַפִלּוּ הָרַג בְּאֹנֶס: שְׁאֵין מַלְקִין וּמְמִיתִין, אֵלָא לָעוֹבֵר בִּרְצוֹנוֹ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, שֶׁנֶּאֱמָר בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, "וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת-פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא" (ראה ויקרא כ,ג; ויקרא כ,ה); וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, "הַהוּא" לֹא אָנוּס וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מֻטְעֶה.
וּמַה אִם עֲבוֹדָה זָרָה, שְׁהִיא חֲמוּרָה מִן הַכֹּל, הָעוֹבֵד אוֹתָהּ בְּאֹנֶס אֵינוּ חַיָּב כָּרֵת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִיתַת בֵּית דִּין--קַל וְחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבָעֲרָיוֹת, הוּא אוֹמֵר "וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר" (דברים כב,כו).
