כתיב (איוב ג כה) פחד פחדתי ויאתיני. וכתיב (תהלים קיב ז ח) נכון לבו בטח בה', סמוך לבו לא יירא. נמצא שהמתפחד גורם רעה לעצמו את אשר לא היה ראוי לבוא עליו, והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים לב י). והן אמת שאין אדם שליט ברוח, ואם יאמרו לו כל היום, אל תפחד, אל תפחד, הוא מתפחד, אבל יוכל איש לפכוחי פחדא על ידי העמק במחשבות טהורות, שיחשב, מה לי לפחד מרעות המתרגשות לבוא בעולם, הלוא טוב ליראה מפחד השם ומהדר גאונו, ויסיע מלבו הפחד ויפנה לבבו למחשבות אחרות, שאין הלב יכול לחשב שתי מחשבות יחד, ומה בצע ומה יתן ומה יוסיף לו מה שיפחד, אם נגזרה עליו גזרה מכרח שתבוא על ראשו כי אין מידו מציל, ואם לא נגזר עליו פחדו נשאר לו, ולא עוד, אלא שאפשר שיבוא עליו מה שלא נגזר על ידי פחדו. לכן יתחזק האדם ויהיה לבו כלב האריה, בטוח בשם שלא תאנה אליו רעה, ואם נגזר עליו שום גז', רה, כל דעבד רחמנא לטב עבד, ומכל מקום אף על פי שלא יפחד, למחש מיהא בעי ואת אשר בכחו לעשות יעשה, ויקדים תפלה לצרה, ויעשה צדקה שמבטלת הגז', רה, והשם הטוב בעיניו יעשה:
אבל יש פחד שהוא טוב כדכתיב (משלי כח יב) אשרי אדם מפחד תמיד, ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ס א) דבדברי תורה כתיב, דהינו שלעולם יפחד לבו על התורה ועל המצות שמא כדמבעי לה למעבד לא עבד, ולעולם יאמר, אורחין רחיקא וזודין קלילא, ויפחד שמא לא יעלו מעשיו לרצון לפני מלך רם ונשא לפי גדל החיוב לפי מה שהוא אדם, כפי יכלתו ולפי חמר שבו, ובזה יעלה במעלות מעלה אחר מעלה, כי זו רעת האדם בארץ שהוא שמח בחלקו ונותן הודאה על חלקו ואומר, שבחות לי כי אני יהודי כשר, אין בי רצוח ונאוף וגנוב, רק בכל יום אני אומר תפלתי וענתה בי צדקתי, ואני נהנה מיגיעי וכל יגיעי לא ימצאו לי עוון אשר חטא. ומתוך כך אין איש שם על לב לעלות במעלות ואין נחם על רעתו, כי נראה לו שזך וישר פעלו:
וכבר היה מעשה בזמן הרמב''ם, שאדם גדול לא היה רוצה להתודות ביום הכפורים, כי היה יודע בעצמו שלא עשה דבר עברה, ולמה ידבר שקרים לפניו יתברך והוא חותמו אמת (שבת נה א), והשיב הרמב''ם, אלו ידעת אתה הנלבב כמה חמר עבודת השם יתעלה וכמה צריך וראוי ומכרח לעבד האלוה והאדון הזה, היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בודוי, ועוד נוסף כהנה וכהנה. וכל אדם נדון לפי גדל חכמתו. שהרי מצינו שדוד המלך עליו השלום נכתב עליו עוון אשת איש והיא היתה מגרשת (שם נו א), וכן כל כיוצא בזה לפי מה שהוא האדם כן משפטו ושאתו, ואף על דברזה שדברת עתיד אתה לתן את הדין, עד כאן לשונו. וכתב על זה מוהרי''א ז''ל בספר לב דוד הרואה דברות קדשו של אבי התעודה הרמב''ם, קטרי חרצה משתרין וארכבותיו דא לדא נקשן, לחזות בנעם את כל תקף דין שמים, ויכיר חובת גברא בסדר עבודה לאלהינ''ו מלך העולם:
