תנינן (אבות ב, ו) לא הבישן למד. וממדות החכם הוא, שעל מה שלא שמע אומר, לא שמעתי, ושואל כענין. וצריך דעת להיות שואל, שהרי אמרו בזהר הקדוש, שהיו מענישים לתינוק אחד במתיבתא דרקיעא, על שהיה מכסיף לרבו בשאלותיו. ואמרו בש''ס (מו''ק ה, א), שתלמיד אחד, כל השנה היה שואל לרבו, בשבתא דרגלא לא היה שואל לו, מפני שטרוד ושמא לא יוכל להשיב ויבוא לידי כסופא, קרי עלה (תהלים נ כג) ושם דרך אראנו בישע אלהים. הנה כי כן צריך פלס שלא לשאל לחכם בפני רבים, ובפרט אכסנאי שבא לעיר לא ישאל לו שאלות אלא אם כן קים לה בגוה דאיהו גברא רבא וכל רז לא אנס לה. וכל דאית לה רבא במתא, או כי יקרא שיבוא חכם לעיר, לא ייעף ולא ייגע מלשאל ממנו כל שאלותיו וכל קשיותיו, ולא יעשה דבר קטן ודבר גדול בלי שאלת חכם ובלי עצת חכם, למען ישכיל את אשר יעשה, אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל. ואם שאל לחכם ולא ידע להשיב, והשיב שלא כהגן, לא יפקפק עליו ולא ירבה דברים, אלא יקבל הכל:
ובפרט בפני הבעלי בתים, צריך דעת גדול בין התלמידי חכמים שלא יהא האחד מתכבד בקלון חברו להראות שהוא חכם וחברו אינו חכם. ואם חברו אינו יודע להתנהג בדרך זה, יתרצה שחברו ישאר מכבד וחכם בעיניו ובעיני ההמון, והוא בזוז ושסוי, ובזה יהיה כבוד שמים מתרבה וכבודו גם כן יתרבה. ולא יבזו זה את זה בדברים, דנפק חרבא וחלול השם ושנאה ותחרות, אלא ידברו דבריהם בנחת בכבוד בדרך ארץ, וכשלא יקבל האחד דברי חברו, לא ירבו דברים ולא יחזיקו במחלקת, אלא כל אחד ישאר בסברתו, ואם שגה, אתו תלין משוגתו, ויפנו עצמם לדבר אחר. ובפרט במלי דדרשא, אין משיבין על הדרש (פענח רזא ז א תולדות יצחק ה), ועל כל אשר יאמר שום תלמיד חכם, יענה אמן ומודים מודים ויאמר טוב הדבר. ובפרט בפני ההמון צריך דעת גדול שלא לצער ושלא להשפיל תלמיד חכם. זהו קצות דרכי תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם, ישמע חכם ויוסף לקח:
