שואל שלא מדעת גזלן הוי, ואפלו בספר של חברו אסור לטלו וללמד בו שלא ברשותו, והעושה כן, נמצא שחושב לעשות מצוה, ועברה היא בידו. ובני אדם נכשלים בזה בעבור נעלים, בהיותם בחבורה אחת ויוצא האחד לחוץ ונוטל מנעלים של חברו. וכן השואל חפץ מחברו או ספר ומשאילו לאחר בלי רשות בעלים, גזלן הוי, שאין השואל חפץ מחברו או ספר ומשאילו לאחר בלי רשות בעלים, גזלן הוי, שאין השואל רשאי להשאיל. וטוב לגבר שיקנה כל הצריך לו ולא יצטרך לשאל מחברו, כי פעמים שאינו חפץ להשאיל ומשום כסופא הוא דעבד להשאיל ואיכא סרך גזל, וזמנין דמשקר ואומר, אין לי, ויש לו, ונמצא שהוא מחטיא את חברו:
ועל אחת כמה וכמה צריך לזהר שלא לשאל מתנה משום אדם, ולמחש בעי, שמא משום כסופא יהב, ואיכא משום גזל. וכל שכן ממי שאינו רוצה לתן, שאם נוטל ממנו בעל כרחו הוי גזל גמור. ורבו רעים שנוטלים בעל כרחם מחבריהם, ודומה להם כהתר ולא ידעו שהוא כלסטים מזין שיוצא לדרך וגוזל וחומס. וכן על זו הדרך, הלוה על מנת שלא לשלם, דא ודא אחת היא. ואם יראו אדם שיוצא לתרבות רעה וגוזל וחומס ומלסטם את הבריות, יבזו אותו ויקללו אותו וטמא טמא יקראו לו, אבל הנוטל מתנה או בזול או לוה על מנת שלא לשלם, דומה לו כהתר ולבבו לא יכאב כי לא ידעו מה הוא האסור, השם הטוב יכפר בעד. ונהי שאמרו (כתובות מט ב) כופין על הצדקה, הינו אחרים שיכפו את העשירים שיתנו לצרך עניים, אבל עניים עצמם וחכמים עצמם לא התר להם לטל שלא מדעת בעלים ושלא ברצון טוב, דאיכא גזל וחלול השם, ושונא מתנות יחיה (משלי טו כז) (וכבר כתבתי מזה לעיל בערך גזל ובערך מתן, עין שם):
ומצות השאלה היא חסד גדול, הון ועשר בביתו וצדקתו עומדת לעד (תהלים קיב ג). ואף אם יפסד לו חפצו מעט, יותר ממה שהוא מפסיד הוא מרויח בשכר שמקבל מאת השם על החסד, גם ברכות יעטה מאת השואל. וכל אדם יזהיר את אשתו שתהא טובת עין, ויקנה כלים יתרים בתוך ביתו כדי להשאיל, ולא ישיבו פני שואל ריקם, וה' ישלם להם שבעתים אל חיקם:
