האמת הנשמה נבראת ממקום רוח הקודש, שנאמר (בראשית ב ז): "ויפח באפיו נשמת חיים", ונחצבת ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכסא הכבוד. ואין למעלה במקום קדשי הקדשים שקר, אלא הכל אמת, שנאמר (ירמיה י י): "וה' אלהים אמת". מצאתי כתוב: כתיב (שמות ג יד): "אהיה אשר אהיה", וכתיב (ירמיה י י): "וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם", ועתה יש להודיעך, שהקדוש ברוך הוא אלהים אמת, כי תמצא כ"א פעמים אהי"ה שהוא בגימטריא אמ"ת, וגם כן אהי"ה בגימטריא כ"א. האלהים עשה את האדם להיות ישר (קהלת ז כט), וחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת (שבת נה א, ועיין ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א), וכתיב (תהלים קא ז): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". וכשאדם עוסק בשקר, אז אין השקר דבק לאמת. וכשיש אמת, כביכול מכון שבתו בשמים כנגד בני אדם, כי כשיש אמת בבני אדם, אז מודים שעשה שמים וארץ והים וכל אשר בם, וזהו שנאמר (תהלים קמו ו): "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם", וסמיך ליה: "השומר אמת לעולם", וכשיש בגידה ושקר, אז כביכול כמי שאין מכון שבתו בשמים ובארץ.
ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו, איך הנשמות נחצבות ממקור האמת, יעשה כל עניניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת, ולכך אמר הפסוק (תהלים קמה יח): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", כי הקדוש ברוך הוא שהוא אמת מתקרב למי שקוראו באמת. ואיזה דבר נקרא קריאת אמת? זהו המפנה לבו מכל דבר שבעולם, ומתקרב אל הקדוש ברוך הוא לבד, ושכלו הולך ומתחזק להידבק באור העליון, וישים מחשבתו בחשקו תמיד. וזה הענין ישיג האדם כשהוא מתבודד בחדרו, ומפני זה ירבה כל חסיד להיפרד ולהתבודד, ולא יתחבר עם בני אדם רק לצורך גדול.
אבל אם התפלל בהנעת שפתיו אל הכותל, ומחשב בעניני העולם, ויקרא בלשונו, ולבו בענין אחר. או שיחשוב להתכבד היאך קולו ערב כדי למצוא חן בעיני בני אדם לקבל מהם שבח, אז אין עבודתו אמת, והוא מאותם שנאמר עליהם (ירמיה יב ב'): "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם". לכך אנו מתפללים: "וטהר לבנו לעבדך באמת", שנעשה כל עבודתנו באמיתות, ונאמין בלב שלם ובנפש חפצה, ולא מפני אנשים, ולא עבור ממון או רעות רוח.
וזהו שנאמר (איוב כב כג): "אם תשוב עד שדי תבנה", שאין מחשבה חוצצת בינך ובין שדי, אז תבנה בבנין חזק בזוהר השכינה. לכן אמר דוד (תהלים טו א - ב). "ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו", ולא אמר "דובר אמת בפיו", אלא רצה לומר שתהיה האמת תקועה וקבועה בלב האדם. לכך חסידים הראשונים כשהיה להם מקח, היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמת לבבם, איך שהיו מסכימים ליתן, אפילו אם היה הקונה רוצה להוסיף לא היו רוצים אלא כפי הסכמת לבבם. אדם חשוב ההולך בדרך זו לדבר אמת בלבבו, אם קיבל עליו במחשבותיו לעשות דבר אחד, יכתוב אותה מחשבה שלא ישכחנה, ולא יחל דברי מחשבותיו, ואם אינו יכול לעמוד בו, ילך אצל חכם ויתיר לו מחשבותיו, ויהדר שלא יהיה במחשבותיו כלום כל זמן שלא יוציאם בפיו.
כל הדובר אמת ואינו רוצה לחשוב שקר, אפילו דברים שלא יתכוין להם, כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו, שנאמר (איוב כב כח). "ותגזר אומר ויקם לך" (ספר חסידים תתשכה). ומי שהוא איש אמת בכל משא ומתן שלו, הן במקח וממכר הן בהלואה, לעולם יאמר בראשון סוף דעתו. וירגיל כל אותם המתעסקים עמו, שידעו שלא ישנה ולא יעדיף ולא יחסיר. אמר החכם: תדיר תשים האמת לעומתך! רצה לומר, שיעשה סימנים לעצמו, כגון לעשות משא ומתן שיזכור שלא ישקר, ויכתוב בכתב, ויביא אצלו אותו כתב, ויראה בו קודם משאו ומתנו. וכן יכתוב בבית מדרשו ועל שולחנו שיזכור ולא ידבר שקר וכדי שלא ישכח לדבר האמת. וכן עשה אחד, כתב על כותלי ביתו ובבית מדרשו ובכל הכתלים למעלה: זכור יום המיתה ולא תחטא! ומי שאינו מדבר אלא אמת, יחיה ויאריך ימים ויינצל.
סמך לדבר מה שאמר הפסוק (ירמיה י י): "וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם". ואם לא ידבר אלא אמת, יינצל כל ימי חייו, דכתיב (מלאכי ב ו - ז): "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו - כי מלאך ה' צבאות הוא". המלאכים העליונים הם צורת אמת ואינם בגופות, והנשמות יאירו מהם כאור היוצא מן השמש. והנשמות הן בגופות, על כן אינן יודעות הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף, והיודע סוד הנשמה יעיד בדבר. והחלומות מעין המחשבות, דכתיב (דניאל ב' כט): "רעיונך על משכבך סליקו", והחלומות על ידי מלאך המלווה לאדם, ולפי שאין כל המחשבות אמת, על כן אין כל החלומות אמת. ומי שירגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת, גם בלילה יראה מראות אמת, וידע העתידות כמו המלאכים.
והמדבר אמת אין מעלה כמוה. לכן (תהלים קיט קס) "ראש דברך אמת", ונאמר (שמות כג ז'): "מדבר שקר תרחק". גם הרמיזות של אדם יהיו אמת, כי שכר האמת גדול מאד. לכן ירגיל עצמו לילך באמת, וילמד תורה וידע האמת, שיוכל לעשות המצוות על אמיתתן כהלכתן. ולעולם יודה על האמת. אפילו בדברי האגדה, שאין בהם קיום מצוות, ילמד, כדי שיאמין הלב דבר אמת. על תבוש לקבל האמת מאיזה אדם שיהיה, אפילו מקטן שבקטנים ונבזה, אפילו הכי תקבל האמת ממנו, כי מרגלית טובה שהיא ביד קטן ונבזה, אפילו הכי חשובה היא המרגלית.
עתה שהאריכה הגלות בעוונותינו הרבים יותר מדאי יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם (יבמות כ א), ולא לשקר לא לישראל ולא לגוי, ולא להטעותם בשום ענין, שנאמר (צפניה ג יג): "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית". ועוד כתיב (הושע ב כה): "וזרעתיה לי בארץ", (פסחים פז ב): כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורים - כך לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים. וכל זמן שהם מתנהגים עמהם בלא מרמה, ידבקו בהם.
והנה הקדוש ברוך הוא הקפיד על גזל של רשעים, שנאמר (בראשית ו יא): "ותמלא הארץ חמס". משל (דברים רבה ג ג): מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד, הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצוארו, אמרו לו: רבי! (משלי י כב): "ברכת ה' היא תעשיר". אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי! הלך והחזירה לאותו הישמעאלי, קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח! וכן יש בירושלמי (בבא מציעא פ"ב ה"ה): חכמים הזקנים קנו חטים מן הגויים, ומצאו בו צרור של מעות, והחזירו להם, אמרו הגויים: בריך אלההון דיהודאי וכן יש הרבה מעשים שהחזירו מפני קידוש השם.
וכשיש אמת למטה, אז ישקיף השם, יתעלה, בצדק על הארץ, שנאמר (תהלים פה יב): "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". לכן ראה שיהיו כל עניניך באמת, רע או טוב, ותסמוך על "האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו" (דברים ז ט). ומה היא נאמנותו? שהוא שומר הברית: אם צדיק חטא חטא קל הוא פורע גמולו בעולם הזה. וזה דבר ברור, שטוב יותר לצדיק להיות נידון אפילו ביסורים כאיוב כל ימיו בגופו, שהוא דבר בזוי, בעולם הזה - שהוא לו זמן קצר לחיות, ולתת גמול הטוב לנשמה, שהוא נכבד בעולם העליון - שאינו כלה ואינו פוסק עולמית. וזה יותר טוב לצדיק ממה שלא היה פורע לו חטאיו בעולם זה, והיה דן אותו בעולם הנשמות ביסורי גיהנם, או מחמת חטאו ימעט לנשמתו מן מעלתה בעולם הנשמות והידבקה לזיו העליון, אשר לזה האור אין לו ערך ודמיון. ולרשעים נתן להם גמולם בהנאה מועטת הפוסקת, ובעולם הקצר הוא העולם הזה, וחטאם שמור לעולם הארוך, ובצער גדול שהוא גיהנם, אשר לאותו צער אין לו ערך.
הרחמן ידריכנו באמיתו, ויביאנו לחדריו להגיע לאור העליון אשר שם חביון עוזו וצבי תפארתו.
