וכאשר ראה נבוכדנצר הרשע המלכויות שהם גם כן בצורת אדם אין כוח לבטל כוח אלו ארבע מלכויות רק על ידי שאמר (דניאל ב, לד) חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלויה די פרזלא וחספא, והדקת המון.
ובמדרש: אבן זה יעקב דכתיב (בראשית מט, כד) משם רעה אבן ישראל. ופירוש זה, כי לגודל הכוח שיש לארבע מלכויות אלו, שנתן השם יתברך לאלו ארבע מלכויות כוח אדם, אשר לאדם נתן השם יתברך לו הממשלה כמו שהתבאר, ולא היה ביטול לכוח זה רק על ידי יעקב שכוחו נקרא כוח אבן. ודבר זה עניין עמוק מאוד מה שכוח יעקב נקרא כוח אבן, כי יעקב יש לו כוח קדוש נבדל כמו שבארנו במקום אחר. כי יעקב הוא הקדוש בפרט כמו שידוע בכל מקום, ולכך כתיב (ישעיה כט): והקדישו את קדוש יעקב, ואין להאריך כאן. ומכוח מעלתו הקדושה הוא מבטל כוח אלו מלכויות. ולכך נקרא אבן, וכדכתיב: (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל, והארכנו במקום אחר. כי דומה דבר הנבדל לאבן, כי החומר הוא מתפעל אבל הנבדל אינו מתפעל, רק הוא פועל באחר ואינו מקבל התפעלות. ולכך נקרא יעקב אבן, כי האבן אינו מתפעל כי הוא חזק מאוד והוא פועל באחר. לכך התורה לא נכתבה על לוח של זהב וכסף רק על אבן כמו שבארנו במסכת ערובין. ומפני המדריגה והמעלה הזאת שהיה ליעקב שהוא הקדוש, לכך היא מהדק רגל שלהם, כי הרגל דבק בו ההעדר כמו שבארנו גם כן דבר זה במקום אחר, כי בכל מקום אמר שהרגל דבק בו ההעדר.
והבן הדברים האלו מאוד.
