אם מצאו לו זכות, פטרוהו. ואם לאו--מעבירין דינו למחר, ומזדווגין זוגות זוגות, וממעטין במאכל, ולא היו שותין יין כל היום, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי, והמחייב אומר אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי. המלמד חובה, מלמד זכות; אבל המלמד זכות, אינו יכול לחזור וללמד חובה. ואם טעו בדבר, סופרי הדיינין מזכירין אותם. אם מצאו לו זכות, פטרוהו. ואם לאו, עומדין על המניין: שנים עשר מזכין, ואחד עשר מחייבין--זכאי. שנים עשר מחייבין, ואחד עשר מזכין, אפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין, ואחד אומר איני יודע, ואפילו עשרים ושניים מזכין או מחייבין, ואחד אומר אינו יודע--יוסיפו הדיינין; עד כמה הם מוסיפים, שניים שניים עד שבעים ואחד. שלושים ושישה מזכין, ושלושים וחמישה מחייבין--זכאי. שלושים ושישה מחייבין, ושלושים וחמישה מזכין--דנין אלו כנגד אלו, עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין.
Si (finalement) on a trouvé des motifs d’acquittement, on le met en liberté. Et si non, on passe au vote. Douze pour l’acquittement et onze pour la condamnation, il est acquitté. Douze pour la condamnation et onze pour l’acquittement, ou même onze pour l’acquittement et onze pour la condamnation et un juge qui dit : je ne sais pas ; ou même vingt-deux pour l’acquittement ou bien pour la condamnation et un juge qui dit : je ne sais pas, on ajoute des juges en complément. En combien en ajoute-t-on ? Deux par deux, jusqu’au chiffre de soixante-et-onze. Trente-six pour l’acquittement et trente-cinq pour la condamnation, il est acquitté. Trente-six pour la condamnation et trente-cinq pour l’acquittement, ils en débattent en s’opposant entre eux jusqu’à ce que l’un de ceux qui étaient pour la condamnation finisse par se ranger à l’avis de ceux qui sont pour l’acquittement.
Il ne reste que 3 jours ! 
