אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות א ז) אל תתיאש מן הפרענות. שלעולם צריך שיהא נגד עיניו תמיד, שהוא מעתד לכל מיני פרעניות, המתרגשות לבוא בעולם, ושהוא מרצה לקבל גזרת שמים באהבה באפן שלא יבוא עליו שום דבר פתאם, כדי שלא יקוץ בתוכחת, ולא יאבד דעתו כאשר יבואו עליו ימי הרעה, רק יקבל הכל בחבה כאשר יאות לקבל גזרות אבינו שבשמים, שהוא שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, ואנחנו עבדיו וצאן ידו, על הכל אנו חיבים להודות לו ולברכו. וגם על ידי זה יבוא לקים מאמר הכתוב (קהלת ז יד) ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה שפרשו המפרשים שרוצה לומר, ביום טובה היה בדרך טוב, על ידי שביום טובה יום רעה ראה שהוא מעתד לבוא, והכן לך הדרך שראוי שתלך בה בטרם יבואו ימי הרעה:
ועל אחת כמה וכמה שצריך שלא להתיאש מיום המות, כי יום המות הוא מעתד לו מיום הולדו, ואין למות התמהמה, ואין מי שנצול הימנה, ולעולם ישוב היום שמא ימות למחר, ויהיו כל חשבונותיו וכל עניניו כתובים ומפרשים באר היטב, דלמחש בעי שמא ימות פתאום. אפלו אם הוא בחור כארזים, מי זה ערב כנגדו שלא ימות בבחרותו, על זה נאמר (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד. כי בזה יכין צידה לדרכו וישתדל להשלים חקו, ויצוה את בניו ואת ביתו, והיתה שלום מנוחתו. וכן לענין הטובה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות י, א) אפלו חרב חדה מנחת על צוארו של אדם, אל יתיאש מן הרחמים. והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים לב י). ועל אחת כמה וכמה לענין הגאלה דחיובא רמיא עלן להיות יושב ומצפה, דכתיב (חבקוק ב ג) אם יתמהמה חכה לו, כי בא יבא ברנה, כן יהי רצון במהרה בימינו אמן:
