ידוע מאמר רבותינו ז''ל (מדרש תהלים ז ד מכילתא יתרו יח, ז מסכתא עמלק כ''א) שחיב אדם בכבוד חמיו וחמותו. והנה כל אדם זהיר בזה מפני שהם משדלין אותו בדברים כמו שעושה על אמו. אבל עקר הכבוד הוא לכבדם במותם למעבד להו נחת רוח כאשר עושה על אביו ואמו, ובפרט אם אין להם בנים מי יחוס עליהם חוץ ממנו, וראוי לחוס עליהם לכבדם ביותר בחייהם ובמותם, ובזה יתנחמו על שאין להם בנים, ויתנו הודאה על חלקם. וכשהחתנים טובים אז בנתן עדיפא להו מבני. ויש צד לומר שגדול חיוב הכבוד שחיב לחמיו וחמותו, שעל ידם הוא נצול מן החטא וזוכה להבנות. וכמה מעלות טובות לאיש ואשה שזכו. וכמה יגיעות וכמה טרחות טרחו חמיו וחמותו עד שגדלו את הבת ועד שהשיאו אותה לו, היה קשה עליהם כברזל ובמה ישלמו, חיובא רמיא על החתן שלא להיות כפוי טובה ולהיות להם כבן:
וביותר צריך לזרז את האשה שתהא זהירה וזריזה בכבוד חמיה וחמותה, שהרי אמרו (תנא דבי אליהו רבא ככ''ו) כבד את אביך, וסמיך לה לא תנאף, מה ענין זה אצל זה, ללמדך שאם נשא אדם אשה ואינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא כאלו נואף כל ימיו, לכך נאמר כבד ולא תנאף. וכמה יגיעות אדם יגע וכמה סובל צער גדול בנים עד שמגיעם לפרק הנשואין ומקוים לטובה להשיאם ולמצא מרגוע לנפשם, ואחר כך כלה קמה בחמותה ומתרבה המחלקת והקטטה בבית, ועושה שגם הבן יעשה מחלקת וקטטה עם אביו ואמו, כי דרך גבר להיות כרוך אחר אשתו, ודלף טרד מדיני אשה (משלי יט יג), וסוף שיפרדו הבנים מעל שלחן אביהם וגם אחים יתפרדו בעבור רעת קטטה ומחלקת הנשים, ונמצא שאב ואם מתקים בהם (ירמיה יד יט) קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה. והאשה ההיא תשא את עוונה ואת עוון בעלה, ורעה תבא עליה ומרה תהיה לה באחרונה, כאשר עשתה כן יעשו לה כלותיה, מלבד ענשה השמור לה לעולם הבא:
ואשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא ל). שתכבד את חמיה ואת חמותה יותר ויותר מבעלה כמלך ומלכה, וכל מגמתה תהיה להשיג ולדעת את רצונם ולעשות רצונם כרצונם, ולא תעשה שום דבר קטן וגדול בלתי רשותם. ולא מבעיא כשהבן סמוך על שלחן אביו מפתו יאכל שהיא חיבת בכבודם, אלא אפלו אם הבן הוא מפרנס אביו ואמו לא מפני זה יקל כבודם, חס ושלום, ואף אם יכבד עלם עליה, כי הבנים זכות אבותם מסיעתם וצדקתם עומדת לעד. וידוע מאמר רבותינו ז''ל (קדושין לא, ב. ירושלמי פאה פ''א, ה''א ועי ירושלמי קידושין פ''א ה''ז) שיש מאכיל את אביו ואמו פטומות ויורש גיהנם, ויש מטחינן ברחים ויורש גן עדן, והכל תלוי בנעם שיח והנהגת כבוד בהם. ואפלו אם חמיה וחמותה הם טרחנים ומדותיהם קשים כמנהג הרבה זקנים. ואיש ואשה שהם דעתנים ויראת ה' על פניהם על יסבלו ולא יבלו, ולא יתריסו כנגדם חס ושלום ויגורו להם מיום הדין, כי האלקים יביא במשפט על כל דבור רע ועל כל מין זלזול. והמכבד יכבד ושכרו יהיה כפול ומכפל, לפם צערא אגרא:
והמצוה הזאת מטלת על הבעל להדריך את אשתו ולצוות עליה בכל תקף שתסבל ותזהר מאד מאד בכבוד אביו ואמו, ואם רואה שהיא מקלת בכבודם אפלו אם נראה לו שהדין עמה אף על פי כן בפניהם יגער בה וישתיקנה בנזיפה כדי להפיס דעת אביו ואמו, ובסתר יפיסנה בדברים טובים משום שלום הבית. אבל ידוע דבישישים חכמה ולעולם מן הזקנים צריך שיבוא השכל, ולכן אם ארע שאשת הבן היא אשה רעה קשת רוח, חיובא רמיא על הזקנים לסבל עלה ולנהלה בנחת בנעם שיח ולא יכבידו עלם עליה, ואם עושה דברים שלא כהגן ייסרוה בינם לבינה בסתר ולא יגלו את נבלותה לבריות, רק ישבחוה ויחשיבוה בפני הבריות, וכל שכן שלא יגלו ולא יעשו קטטה עם אביה ואמה, וכל שכן וקל וחמר שישמרו את נפשם שלא יגלו נבלותה לבעלה, שמא יכנס טינא בלבו ויבוא לשנאתה. ואוי להם לאב ואם אם יהיו גורמים כך, שהרי השם הקדוש שנכתב בקדשה צוה הקדוש ברוך הוא למחקו על המים בשביל לשים שלום בין איש לאשתו (שבת קטז, א). ויותר טוב שיסבלו אב ואם אלף רעות ולא ישימו מחלקת בין איש לאשתו:
ולכן צריכים דעת גדול אב ואם, לנהג בהנהגה טובה עם הבנים והכלות כדי שיהא זווגן עולה יפה בשלום ובמישור. ואפלו אם יש ביניהם איזה כרכורי וערעורי דברים ישמרו להם מאד שלא יודעו דבריהם החוצה אל העין, כי זה אולת וכלמה לשני הצדדין וגורמין לשון הרע ושם רע לנפשם. וכבר מלתי אמורה שאם אינם יכולים לעצר ברוחם להיות בשלום ובמישור, הטוב והישר שלא ישבו יחדו, והפרוד הנאה להם זו היא חייהם:
