אמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסיקתא רבתי כו) על הפסוק (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך. מחינך, שאם יש לו קול ערב יתן חינו לפני קונו לכבוד קונו, ולזה צריך חזק ואמץ שלא לכון שלשומעים ינעם, אלא יהיו מעשיו לשם שמים לכבוד השם יתברך דוקא. וכבר ספרו על חסיד שהיה שומע קול משורר שהיה משורר בבית הכנסת בנעימה רבה ושאלו ממנו עם ערב לו, והשיב, לא ערב לי ולא ישר בעיני, לפי שאני רואה בו שהוא עושה בשביל שיערב לי ולא לשם שמים. וזה דבר קשה מאד שכמעט בלתי אפשר לעמד בו, כי אם בחזק רב ושיתמיד לחשב, מה יתן לי ומה יוסיף אם ינעם לשומעים או לא ינעם. וכבר כתוב בספרים, שכל שתחלתו לשם שמים, אף אם אחר כך יגאה לבו במה שמשתעשעים בקולו, ליכא קפידא. ומה טוב אם ישים לבו אל דברי השירה, שלא יבצר שיש בהן הזכרת חסדי השם ותחנונים על בנין בית המקדש וכפרת עוונות, על זאת יתפלל בשירתו מתוך קירות לבם ולא יפנה אל רהבים:
וכבר כתבו הפוסקים, שמי שאין קולו ערב לשומעים לא ישורר בקול כי לא לרצון יהיה לפני השם, דחינך בעינן. ויבחר לו לשורר בשירי דוד המלך עליו השלום בשפה ברורה ובנעימה ונרצה לו לפני השם מאד, כי הוא הבוחר בדוד עבדו ובשירותיו מכל שירות שבעולם, שהן הן דברי אלהי''ם חיים שנאמרו לדוד המלך ברוח הקדש. אמנם אם חננו השם קול ערב, יאחז בזה וגם מזה. וישורר לראש אשמורות ובבית הכנסת קדם תפלת השחר, שהרי כתיב (מלכים א ח כח) לשמע אל הרנה ואל התפלה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו א) במקום רנה שם תהא תפלה. שמע מינה שצריך לומר רנות ותשבחות בבית הכנסת. ובפרט בשבתות ובמועדים ראוי להרבות בשירות בבית הכנסת:
וכל אחד ישורר על שלחנו שירים נאים מענינא דיומא, דבר בעתו מה טוב, וזה) ועבודת השם חשובה מאד שכל מלאכי מרום וכל צבא המרום משתמשים בה, וזוהי עבודתם, וכלם פותחים את פיהם בשירה ובזמרה כמו שאנו אומרים ביוצר. וכל יצורי עולם אומרים שירה, וכמו שכתוב בפרק שירה. וכבר חכמי הדורות בכל דור ודור תקנו שירות ותשבחות ובקשות בלשון הקדש, וללועזים בלעז לאלפים ולרבבות, כל הרוצה לטל יטל ויבחר לו לשורר מהן כאשר תשיג ידו מדי יום יום, וזכות הוא לו שמזכה את המסדרין שיפוצו מעינותיהן חוצה, ושיהיו שפתותיהן דובבות בקבר, וזכותם יגן עלינו:
וכבר כתב בספר החסידים (סימן קיד) שהמבטל קרובץ שנהגו לומר בבית הכנסת, עובר על אל תסג גבול עולם (משלי כב כח). והוא מסכן למות חס ושלום, לכן כל איש ישמר נפשו ואף אותם הפיוטים שנהגו לומר באיזה מקומות בימים נוראים באמצע יוצר וראוי לבטל המנהג, לא יעקרם לגמרי, אלא יעבירם לאמרם אחר חזרת העמידה, וטוב לגבר שישתדל לסדר בעצמו שירות ותשבחות ובקשות כאשר תשיג ידו, שאז יהיו חביבין עליו כי רוצה אדם בקב שלו, ולא יעבר מלאמרן, ואם יזכה שיתפשטו זמירותיו לרבים, אשריו ואשרי חלקו שתהא צדקתו עומדת לעד ויהיו שפתותיו דובבות בקבר, וזו מתת אלהים היא, לפי מעשיו של אדם ולפי דבקותו עם קונו (וכבר העדיף השם טובו עלי וזכני לסדר קצת בקשות ושירות דבר בעתו, וסמכתים בבית תפלותי בסיעתא דשמיא, לו חפץ בי השם ויזכני שיפוצו מעינותי חוצה ואבנה גם אנכי בחסד אל):
וכשם שטוב להודות לה' ולזמר בשירות ותשבחות, כל קְבל דנא אסורא רבא איכא לשורר שירי נכרים ושירי עגבים ובפרט על היין, שעובר על מה שכתוב (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין. והן בעוון פשתה המספחת הזאת באיזה מקומות ובפרט בין הבחורים בשמחת מרעות, ובין אנשים זה דרכם כסל למו, לשורר שירי נכרים ושירי עגבים, או לעינים שכך רואות ולאזנים שכך שומעות. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה מח, ב) אדנא דשמע זמרא תעקר. עוד אמרו (שם) זמרא בביתא, חרבא בסופא. והמון העם לא ידעי דאיכא אסורא וחמר שבו. וראוי למנהיגי הערים שיעמדו בפרץ ויודיעום ויפרישום מהך אסורא, שהרי אמרו בש''ס (שם), דרב הונא בטל זמרא, קם מאה אוזי בזוזא ומאה סאה חטי בזוזא ולא אבעין, אתא רב חסדא זלזל בה, אבעיא אוזא בזוזא ולא אשתכח:
הנה כי כן ראוי למנהיגי הערים לחוס על עריהם שתהא ברכת השם מצויה ביניהם. אך מה יעשו מנהיגי הדור שאין דורם דומה יפה, שאם ידרשו אלף חכמים אלפי אלפים דרושים ששירי נברים ושירי עגבים אסורים, הנשים והבחורים לא משגחי בהו, אי משום שלא יאמינו וישחקו למו, או משום שאינם יכולים לכף את יצרם להניח מנהגם הרע, כי לא ידעו שירות ותשבחות השם, באלה למדו לשונם, ומה ישוררו בשמחות וגיל, ולו חכמו ישכילו ששתיקותם יפה. ויקראו למשוררים או משוררות שיודעים לשורר שירים של תורה שהן הודאות לה' ובקשות, וההעדר טוב ממציאות הרע, וחושבים לעשות מצוה כגון, לשמח חתן וכלה וכדומה, ועברה היא בידם שמנבלים פיהם ופוגמים אותה, והלואי שלא תהפך שמחה לתוגה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שם) זמרא בביתא וכו'. ובראות חכמי הדור שאין דבריהם נשמעים, הצנועים מושכים את ידיהם מלהוכיח על כל דבר פשע, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת קמח, ב) הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. אבל האיש היודע באשתו ובני ביתו שהם יראי שמים ושומעים לדבריו, יזהיר אותם בשבע אזהרות שלא ישמע על פיהם שירי נכרים ושירי עגבים בשום מקום, וכל שכן שלא יניח בשום אפן לשוררם בביתו, ובזה לא תאנה אליו רעה ונגע לא יקוב באהלו, והיה שלום בחילו:
ומי שחננו השם קול ערב, אם יוציא אותו לשורר לדבר עברה, הרי זה דומה למי שכבדו המלך בלבוש נאה כדי שיתגאה בו בבואו לפניו, והוא מלבישו לכלבו כי יקצף המלך מאד. ואם יכתב בפנקסו אלו השירים הרעים, כך יכתבו בפנקסו של מעלה ויקראו לפניו בשעת הדין, ועל הכל יביא אלהי''ם במשפט:
וזו רעה חולה שיש באלו דברים שדשו בהם רבים ונעשו להם כהתר גמור, כגון זה של שירים רעים, ואסור דברים בטלים, ואסור בטול תורה אפלו רגע כשהוא פנוי וכדומה, כשידרש להם החכם ויאמר, זה עוון גדול ועוון פלילי. יאמר, כמה מכביד עלינו זה החכם ורוצה לעשות אותנו פרושים מזה העולם כמלאכי השרת, ומי יוכל עמד לקים דבריו, כך מצינו את העולם מימי קדם ושנים קדמוניות, וכך נהגו, וכך מנהג כל העולם, מה שיהיה מהם יהיה ממנו. אבל מי יתן והיה שתבוא נשמה מאותו עולם, כמו שבאה לרבנו יחיאל וספרה לו, כיצד מדקדקים וכיצד דנים באותו עולם על כל דהוא דבר פשע אפלו כחוט השערה, וכל שכן אסורים כאלו שכל המאמין בדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים שהם אמת ודבריהם אמת, יודה יודה שהם עוון פלילי וענשם חמור רע ומר. ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, הוא ברחמיו רע ומר. ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, הוא ברחמיו יטע בלב עמו ישראל אהבתו ויראתו לעשות רצונו כרצונו ולשמע דברי חכמים לטוב להם, אמן כן יהי רצון:
