כבר מרן בשלחן ערוך, סימן ג''ן, באר דיני השליח צבור. ובספר שלמי צבור האריך הרחיב בתנאים הצריכים לשליח צבור. ובאמת שקשה המציאות למצא שליח צבור שלם בכל כמו שצריך, אבל על כל פנים ראוי למנהיגי הקהלות שלא למנות שליח צבור, אלא על פי חכם שיודע על בל פנים לבחר הרע במעוטו. ולפחות יהיה השליח צבור יודע ספר, ומתוך כך יבין את אשר מוציא מפיו, וגם יודע ללמד הספרים המדברים בחיובי השליח צבור, ויחזר עליהם לפחות פעם אחת בחדש לבל יהיה פוגם ונפגם, שהרי הוא ככהן העומד לכפר על העם, ואם הכהן המשיח יחטא, הוא לאשמת העם:
וצריך הוא לזהר יותר מכל קהל ישראל, שלא יפגם את פיו בשום דבור של אסור, לבל יקרב לשרת בכלי טמא ומלכלך. וגם יהרהר בתשובה קדם תפלתו לבל יאמר עליו זבח רשעים תועבה חס ושלום. וישתדל בכל עז לכון בתפלתו ושלא לכשל בלשונו, שהרי אמרו (ברכות לד ב) שליח צבור שטעה סימן רע לשולחיו. ולכן אל ירוץ בתפלתו, ובפרט בקריאת התורה צריך לזהר מאד לקרותה כנתינתה מסיני בדקדוקיה ובטעמיה. ולא ישמע לקול מלחשים הרצים יצאו דוחפים אותו שירוץ, לא ישמע ולא יאבה להם כי הוא חטא רבים נשא, ולא בנפשו יביא לחמו, כי מוטב לו לאדם שימות ברעב ואל יהי רשע לפני המקום. ואלו דברים שהן להם שעור, לא יאריך להיות מתון מתון, ולא יקצר מאד אלא אמצעי שלם. ויתן חינו לפני קונו לשורר בשבתות ובמועדים ובשמחות וגיל כאשר חננו השם, וכל מעשיו יהיו לשם שמים, שהרי כתב הרב כנסת הגדולה, שהשליח צבור שמתכון להשמיע קולו ושמח בקולו, עליו נאמר (ירמיה יב ח) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ויכבד את כלם בשוה יחד עשיר ואביון:
וצריך השליח צבור וכל מי שהוא משרת לרבים, שלא להיות קפדן ולהעביר על מדותיו יותר מכל האדם, ויהיה ענו באמת כדי שתהא תפלתו נשמעת, ויהא מערב עם הבריות לעשות רצונם כרצונם כאשר יוכל, כל דליכא בטול רצון הבורא ובאפן שימצא חן ושכל טוב בעיני אלהי''ם ואדם. ואל יפן אל תועלתו, רק יבטח בשם השם, יעשה תפלתו רחמים ותחנונים לפני השכינה, ויעשה מלאכתו מלאכת שמים באמונה, והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים:
ועל הכל יקדים תפלה לצרה, בכל יום ישפך נפשו לפני השם, שיעזרהו לשרת בקדש שרות נכונה, ולעבד עבודתו עבודה שלמה, עבודה תמה כדת מה לעשות, הן אלה קצות דרכי הישר הצריכים לשליח צבור, ישמע חכם ויוסף לקח וילמד בספרים המדברים בכך לא ימושו מפיו. הנה כי כן כשבאים למנות שליח צבור אין לילך אחר יתרי נעימות קול וחסרי מדע, כי שקר החן והבל הוא נגד שאר דברים הנצרכים לשליח צבור. והשליח צבור שיש בו חכמה ויראת חטאו קודמת לחכמתו והוא שלם במדות טובות, הוא יתהלל:
ובפרט בימים הנוראים לא כל הרוצה לטל את השם ליהיות שליח צבור יטל, כי חטאת הקהל הוא אם השליח צבור אינו הגון, כי על ידו תהא סליחת העוון והוא יעמד למליץ בין השם ובין העם, וכד רגז רעיא על ענא, עבד לנגדא סמותא (ב''ק נב, ב). ואז כל הצאן תעו, המה כשלו ונפלו חס ושלום. הנה כי כן ראוי לבחר היותר חכם והיותר ירא שמים שבקהל שיהא שליח צבור בתפלות הימים האדירים. ואגיד לדור מעשה נורא אשר שמעתי, שפעם אחד ביום הכפורים התפלל חסיד אחד מקבל גדול, ועשה התעוררות נפלאה באפן שהרהרו כל העם בתשובה שלמה, ואחר כך גלה החסיד הנזכר שכבר נתעוררו בבית דין של מעלה לשלח גאלת ישראל, וקטרגה מדת הדין ואמרה, הן אמת שכל העם הרהרו בתשובה, אבל הכהן המשיח חטא שלא התפלל בהכנעה רבה כדת מה לעשות, ומתוך כך חזר הגלות לתקפו בעוונותינו הרבים. שמעו זאת השלוחי צבור והממנים אותם ושיתו לבכם מי ראוי להיות שליח צבור, ואיך צריך להתנהג כדי שיהא הקדוש ברוך הוא שומע כל תפלות עמו ישראל ברחמים ויכתבם בספר חיים טובים:
