יש דברים שאין להם שעור, וזה כלל גדול בכל המדות אמצעי שלם, וכדתנן (אבות ב א) איזוהי דרך ישרה שיבר לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. שלא יפנה לאחת משתי הקצוות. וזה דבר שאי אפשר לפרשו הכל בכתב, כי לא כל האדם ולא כל העתים ולא כל המקומות ולא כל הדברים הם שוים, וצריך שיהא אדם חכם ומבין מדעתו, וישקל בפלס ומאזני משפט איזוהי דרך ישרה להתנהג בה לפי מה שהוא אדם בעיני הבריות, ולפי מה שהם הבריות על פי מדותם ולפי המקום ולפי הזמן, ככה יתנהג לפי צרך שעה, לא יאריך ולא יקצר, לא ירבה ולא ימעט, ולזה צריך דעת נכונה ורחמין למבעי על רזא דנא מאת השם שיתקנהו בעצה טובה לעשות הטוב והישר, דבר בעתו, באפן שימצא חן ושכל טוב בעיני אלהי''ם ואדם:
וכל שעורים ששערו חכמים, צריך לזהר בשעורן, כגון, כזית מצה וכזית מרור בליל פסח, ושתית ארבע כוסות, וכוס של קדוש וכוס ברכת המזון, וכוס ההבדלה וכדומה, צריכים שעור לשתות רביעית ולא סגי בפחות מכזית, דהינו ט' דרהם, משום דנכנס בספק ברכה אחרונה, שיש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה על כזית, ויש אומרים דצריך רביעית דהינו כ''ו דרהם. הלכך, לצאת ידי ספק במקום שצריך לברך ברכה אחרונה, צריך לשתות רביעית שלם. ואחד האיש ואחת האשה שוו בשעוריהן. ורבים שגו ואין מדקדקין בשעורין ורעתם רבה, שאם אין מדקדקים לאכל כזית מצה וכזית מרור, נמצא ברכתם שמברכים על אכילת מצה ועל אכילת מרור, לבטלה, ומבטלין מצוה. וכן אם אין מדקדקין בשתית ארבע כוסות וקדוש והבדלה וברכת המזון, אין מקימין מצוה, ונמצא שאוכלין בלא קדוש ובלי הבדלה, ואם מברכין ברכה אחרונה, הויא ברכה לבטלה, דצריכה שעור. הן אלה קצות רעות העמי הארץ, עוברים על המצות גם בלא דעת, השם הטוב יכפר בעד, והולך אל חכמים יחכם (משלי יג כ):
