תנינן (אבות ד יג) שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. דהינו, שיהללוהו בשערים מעשיו ושלמות מדותיו. ואין צרך שיפרסם מעשיו או שישבח את עצמו, שהרי כתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך, רק יעשה מעשיו בסתר לשם שמים דוקא וסוף הכבוד לבוא, אף שהוא יעשה את שלו, כמו שכן ראוי להסתיר מעשיו בתכלית ההסתר ולברח מן הכבוד, סוף הכבוד לבוא ולהיות רודף אחריו, והקדוש ברוך הוא מפרסם מעשיו, שכן כתוב (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (יל''ש ירמיה רמז שה): אראנו לאחרים. וכל מה שאדם עושה בסתר אם טוב ואם רע, הקדוש ברוך הוא מביאו לידי גלוי וקונה שם טוב או שם רע, ובני ישראל, אם אינם נביאים, הם בני נביאים ומכירים את כל אדם ומחזיקים אותו לפי מה שהוא. ואדם נכר בכיסו, בכוסו, בכעסו, בדבריו ובתנועותיו, ולכל מראה עיני האדם, אם זך וישר פעלו ואם תוכו כברו, או אם הוא מן הצבועים, דעת לנבון נקל, ואף אם יוכל לרמות את הבריות לפי שעה, שאדם יראה לעינים, סוף תתגלה חרפתו ואין שום דבר נשאר נעלם בעולם הזה:
והנה בזהר הקדוש מיתי עבדא באחד שהיה שמו אלעזר ונעשה בעל תשובה גמור, ואמרו לו החכמים דשמא גרם לה שהאל עזרו. ובמדרש אמרו (בראשית רבה לז ז ועי' ילקוט שמעוני נח רמז סב), שהצדיקים מניחים שם לבניהם על שם המארע לזכר חסדי האל יתברך שמו. הנה כי כן טוב לגבר שיקרא שם טוב לבניו, ולא יקפיד לקרא להם על שם אבותיו כי מה יתן ומה יוסיף, צא ולמד מדורות הראשונים שלא היו מניחים שם אבותם, ואם השם יהיה גורם להם מעט סיוע לילך בדרך טובים, הלוא זה שם טוב משבעה שמות של אבותיו. ולכן איש טוב יבחר להניח לבניו שם טוב, או על שם המארע להזכיר חסדי השם, וככה יבטא בשפתים בעת הנחת השם. ונמצא כתוב בספרים שלמי שאין בניו מתקימים, יקרא שם לבנו בן ציון, או יקרא לו שני שמות וחיה יחיה בעזרת השם יתברך:
