אמנם באמת מן הנכון שכל אחד יהיה בקי באיזה מסכת בע"פ או איזה סדר משניות ויהיה זה תועלת לכמה דברים א) ראשון לכל שבזה יתקיים מה שאמר הכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך דפשוטו הוא שיהיה ד"ת חרות על לבו ונאמר בישעיה עם תורתי בלבם ואיתא באדר"נ פ"כ ר"ח סגן הכהנים אומר כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב (ר"ל שאינו צריך לעלות על דעתו להרהר יראת חרב שזה נאמר על עון ביטול תורה כאמור והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואין ברית אלא התורה כדאיתא בשבת דף ל"ב וכן א"צ לירא פן ירעב ללחם ככתוב בתורה אם בחוקותי תלכו [דהיינו שתהיו עמלים בתורה כדאיתא בספרא והובא בפרש"י] וגו' ואכלתם לחמכם לשבע) הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצה"ר וכו' (ור"ל מה שהיצה"ר מסיתו לשארי עונות ומדות רעות) כי היצה"ר אינו שורה אלא בלב פנוי מן החכמה שם הוא קובע דירתו ויושב בין שני מפתחי הלב כמו שאחז"ל והכונה שאינו שומר מקומו המיוחד לו לשמאל דהיינו לפתותו רק לעבירות כמו שנאמר לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל אלא הוא יושב בינתיים ועושה כל מה שביכלתו אם יכול לפתותו לעבירה כדרכו מה טוב ואם רואה שדבריו לא יהיו נשמעין לו לעבירה הוא מקרב עצמו לצד ימין ונכנס לו בתוך מצותיו דהיינו שמכניס בלבו איזה פניה של גאוה וקינטור וכדומה ואם גם זה לא יוכל לפעול אצל האדם עכ"פ מפיל עליו עצלות וכדומה שלא יעשה המצוה מתוך האהבה והשמחה וכאמור תחת אשר לא עבדת את ד' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וגו' ב) שעי"ז יהיה נקל לו לקיים מה שאמר הכתוב ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכנ"ל כי פעמים רבות מפני הקור או סיבה אחרת מתעצל לילך לביהמ"ד גם פעמים רבות מצוי שיכבה הנר בליל שבת וכאשר יש לו מסכת או איזה סדר הוא לומד בע"פ ובפרט כשהוא בדרך שאי אפשר לו ללמוד מתוך ספר ויקיים ובלכתך בדרך ג) ידוע מה דאיתא בזוה"ק האי מאן דירית מסכת חדא ירית עלמא חדא ומובן לכל כי ירית מסכת לא נקרא כ"א כאשר בקי בה היטב וקנוי לו בנפשו וכן משמע בע"ז דף י"ט שצריך לחזור על לימודו כמה פעמים עד שיהיה שגור בפיו ד) איתא בפסחים דף נ' רב יוסף בריה דריב"ל איתנגיד (גוע ופרחה רוחו) כי הדר א"ל אבוה מאי חזית א"ל כו' ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו זה בודאי אינו נקרא כ"א כשהוא בקי בה בע"פ ה) צריך האדם להתבונן ומה אם הוא לומד רק איזה ד"א ידוע הוא שהוא מקיים בזה מ"ע וכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד עאכ"ו כשהוא לומד מסכת כמה פעמים עד שנעשה בקי בה בע"פ כמה היא מליצה עבורו למעלה להצילו מן הגיהנם ומכל כחות הרעים הרודפים להנפש ולהעלותו לכל טוב לצרור בצרור החיים את ד' אלהיו ועיין במנורת המאור שמביא בשם מדרש תנחומא מעשה נורא מאחד שלמד כל ימיו מסכת חגיגה*) והנה כ"ז שכתבנו שנכון להאדם להיות בקי בע"פ הוא אפילו אם הוא עדיין בימי נעוריו וכ"ש כשמגיע**) קרוב לימי הזקנה שאז נוטים צללי ערב בודאי מן הנכון להכין באיזה לימודים שיהיו נכונים לימי הזקנה לחזור בהם פן ח"ו יחלשו מאוד עיניו וגם שיהיו נכונים לעת מצוא להשיב לפני האדון כל כשיאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה ששנית וכמו שכתבנו למעלה:
וראיתי בסה"ק שהפליגו מאוד בלימוד המשניות מפני שהוא יסוד התורה שבע"פ וכתבו שאשר בן יעקב הוא ממונה למעלה על לימוד המשניות (ורמז לדבר מאשר שמנה לחמו שמנה הוא אותיות משנה) וכל מי שהוא בקי בה אינו מניחו לראות פני הגיהנם וכשרוצה אדם להיות בקי בע"פ באיזה מסכת או איזה סדר משניות צריך להתנהג כמו שאמרו בע"ז דף י"ט על הפסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות דהיינו שגריס הרבה יחד בפ"א ימעט (שאינו יכול לחזור על לימודו ומשכח) ואם הוא קובץ על יד (דהיינו מעט מעט)***) ירבה וע"כ חוץ מן השיעור שלומד כסדר איזה מסכת או איזה סדר משנה יראה שיתקבץ אצלו בכל שבוע עכ"פ דף אחד גמרא או איזה פרק משנה להיות בקי שם בע"פ [וזה הדף והפרק כיון שנעשה בקי בו בע"פ יראה שלא ישכח ממנו והעצה לזה שבעת שבתו בביתו או בעת אכילתו קודם ברהמ"ז יחזיר עליו בע"פ ויוכל לקרא עליו זה השלחן אשר לפני ד' כדאיתא באבות] ובהמשך הזמן יתקבץ אליו הרבה דפין ופרקים:
