אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ח א) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא זו קבורה, כי יש כמה שאינם זוכים לקבורה והיו למאכל לכלבים ולחית השדה ועוף השמים ולדגי הים. ויש נקברים בבזיון רחמנא לצלן, ויש שמתים ביום טוב ראשון ונקברים על ידי גויים, ויש שמתים בערב שבת בין השמשות ולנים שני לילות בלי קבורה וכדומה, והכל הוא מפלאות תמים דעים שמיסר את האדם במיני יסורין לכפרת עוונותיו לטובתו. צא ולמד מרבי חצפית המתרגמן שהיה פה מפיק מרגליות, וסוף היה לשונו נגררת באשפה בפי דבר אחר (קדושין לט ב). ושלמים וכן רבים לדמן על פני האדמה היו, כדכתיב (תהלים עט ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר. הנה כי כן, מי שארע כן למתו, זאת תהיה נחמתו, כי ה' חשבה לטובתו. ועל כן ראוי לבקש פני השם, כמו שאדם מתפלל על כל צרכיו כן יתפלל גם לזאת. וכבר מלתי אמורה, שעל כל תפלה וכל תחנה ראוי לסים ולומר והטוב בעיניך לעבודתך ולנחת רוח לפני כסא כבודך ולתקון נפשנו רוחנו ונשמתנו, עשה עמנו:
וראוי לבקש רחמים שתהיה קבורתו בארץ ישראל, ושתהיה קבורתו ביום מיתתו, כי נחת רוח גדול הוא למת שלא תלין נבלתו, וכל מה שממהרים קבורתו, עושים לו נחת רוח ומנוחה לנשמתו. וזו תהיה גמילות חסדים של חברת גומלי חסדים שישתדלו למהר הקבורה בכל מאמצי כחם:
ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של אדם אם יזכה שתהיה פטירתו וקבורתו בערב שבת אחר חצות ובארץ ישראל, שכתבו שנצול מדין חבוט הקבר. והכל לפי מעשיו של אדם, אך התפלה עושה פרות, כי אלהינו מרחם ושומע תפלות ותחנונים, ולכן על הכל ישפך שיחו. ועלוב הוא אדם שמנוחתו תלויה ברקבון גופו, ולכן תקות אנוש רמה, שיאכלנו יפה שעה אחת קדם, שכל זמן שגופו קים אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ולכן טוב לגבר שיקבר בארץ טובה שמכלה את הגוף מהרה, ושתהיה ארץ קשה ולא לחה, שאז מתעכב מלהרקב הגוף. ולכן יש שמצוים לתן תחת גופם ועל גבי גופם סיד כדי שיכלה הגוף מהרה. ויש שכתבו שזה אין נכון, שנראה כמתחכם על דיניו יתברך, ואין מידו מציל, ואם הוא חיב להתיסר, אין מעצור להשם ליסרו ביסורין יותר קשים ומרים. אבל בזהר הקדוש אמרו, שכל זמן שהגוף קים יש עליו קטרוג, וכשכלה הגוף בטל הקטרוג, וידוע שהקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא, אלא שהקטרוג מעכב. הנה כי כן מוכח דנכון לעשות כן (ואני מצוה להעשות כן בעצמי). והיותר טוב לעשות מעשים טובים ולהשמר מכל רע ולשוב בתשובה שלמה ולמשך ידו מאכילת בשר ושתית יין ושאר תענוגי והבלי העולם הזה, אולי יזכה לנצל מרמה ומחבוט הקבר ובשרו ישכן לבטח:
ובכלל צרכי הקבורה ומנוחה למת הוא, שישימו מצבת אבן על קבורתו תכף אחר עבר שבעת ימי אבלות, כי יש שבעה רוחות למת ובכל יום משבעת ימי אבלות נכנס רוח אחד בתוך הקבר, וצריך תכף אחר עבר השבעה ביום השמיני לסתם הקבר במצבת אבן כדי שלא יכנסו רוחין ולילין. ואם לא יוכל להניח המצבה תכף, על כל פנים יקדים כל אשר יוכל ולא יניח המת בלי מצבה. וכן מועיל הרבה למת להפריש ממנו כל מיני רוחין ונגעי בני אדם, שיעשו לו סמוך לקבורה סדר ההקפות כמו שמסדר בספרים, דהינו, שיקיפו את המת עשרה אנשים, שבע הקפות באמירת שבע פעמים ויהי נעם, וכל פעם יאמרו אחד משבעה פסוקים משם מ''ב, ומשם תכף יכניסוהו אל הקבר. אלו דברים הן הם חסד של אמת, עושה אלה כמו שגורם מנוחה, כך תנוח נפשו ושכרו אתו ופעלתו לפניו:
