קביעות עתים לתורה הוא אחד מהדברים ששואלים לאדם ביום הדין קבעת עתים לתורה (שבת לא, ב) והן עתה נתפרסם בכל תפוצות ישראל ספר חק לישראל. והוא מהדברים שמעט מחזיק את המרבה וחשוב הרבה, שבמעט זמן לומד כל מיני למודים, וידו בכל, והוא מסדר על פי הסוד מגורי האר''י ז''ל, ובונה בשמים עליותיו ולומד ממנו חכמה ומוסר ודינים. ומה טוב ומה נעים מנהג איזה ערים, שנאספים באגדה יראי השם וחושבי שמו ללמד סדר חק לישראל, והחכם שבהם קורא בקול רם, ומפרש להם ההלכה ולפעמים הזהר הקדוש, וסדר יוסף לחק, באפן שכל אדם אפלו היותר עם הארץ יוכל לזכות ללמד הלמוד הזה אחר המקרא ונוסף גם הוא מעלת הלמוד הזה ברבים ואמירת קדישים, וכל כך חשוב הלמוד הזה:
וצר לי על רבים מאחינו בני ישראל שהם להוטים אחרי התהו, ועד שלא נגמרה התפלה בורחים להם לפעלם ולעבודתם ומאבדים טובה הרבה. שאם היה יכלת בידי הייתי אוחז את כל אחינו בני ישראל בצואר כסותם, והייתי קושר אותם בכבלים של ברזל, ובחבלי עבותות אהבת השם יתברך, שיעמדו זמן מועט ללמוד, ואפלו מי שאין לו ספר יהא שומע כקורא וירויחו טובה הרבה. וכמו שבמשא ומתן וסחורה של העולם הזה נמצא לפעמים שלוקח אדם חפץ בזול ומרויח בו הון עתק, כן הדבר הזה, שבמעט שלומד מרויח הרבה יותר מאם יעסק כמה שעות בנגעים ואהלות:
וגדול קביעות עתים לתורה, דהא קימא לן (כתובות טו, א) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ונמצא, השם יחשב לו כאלו עוסק בתורה חצי היום, ורב חסד מטה כלפי חסד וקב''ע את קובעיה''ם שכר הרבה כאלו למדו כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. ומי ראה כזאת ושמע כאלה ולא תאוה נפשו לזכות ללמוד זה ולהרויח טובה הרבה, השם יתן בלבם לקרבה אל הקדש לעשות נחת רוח ליוצרנו, יום ליום יביע אמר (תהלים יט ג). ולילה ללילה יקבע לעצמו איזה למוד כאשר תשיג ידו, ובזה יוצא ידי חובתו ומקים קרא דכתיב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. אבל לא נאמרו השעורים הללו אלא למאן דדחיקא לה שעתא טובא, והוא טרוד מאד בפעלו ועבודתו מן הבקר עד הערב על המחיה ועל הכלכלה, אפלו הכי אין פוטר אותו מקביעות עתים לתורה, המעט הוא כמו התפלות שחרית מנחה ערבית:
ומעלת הקביעות הוא, שיהא אותו עת קבוע לו ללמודו, לא יחליפנו ולא ימיר אותו, אפלו אם יש לו עסק רב וחושב שמוצא להרויח הרבה באותו עת, לא יחוש ולא ישוב מפני כל להניח קביעותו, והשם ישלם לו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב (תהלים לד יא). אבל אם יש לו עתות הפנאי אין פוטר אותו מיום הדין הגדול והנורא אפלו עסק בתורה רב היום, וכדכתיב (איוב ז יט) לא תרפני עד בלעי רקי, ופרשו רבותינו זכרונם לברכה שאפלו על זמן מועט כדי בליעת הרק, עתיד לתן דין וחשבון במה הוציאו, אוי לנו מיום הדין ומעמק הדין. וידוע מאמר רבי ישמעאל לבן אחותו לאחר שלמד כל התורה כלה, והיה רוצה ללמד חכמה יונית ואמר לו, צא ובדק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חכמה יונית (מנחות צט ב). ואיתא במדרש על הפסוק (תהלים קיט קכו), עת לעשות לה' הפרו תורתך, כל הקובע עתים לתורה - מפר ברית (ילקוט שמעוני תהלים רמז תתעח). ופרשו המפרשים (רש''י שם), דרצונו לומר, שקובע עתים וסומך על זה להוציא שאר העתים שהוא פנוי בשה''י פה''י ומפנה עצמו לבטלה:
והאיש אשר הוא יהודי ומאמין בתורה ובדברי רבותינו זכרונם לברכה, כי האלהים יביא במשפט על כל יחוס על נפשו ועל כבוד קונו, וישמע דברי חכמים, ויברח מן העברה, ויעשה טוב בכל מכל כל, ותתענג בדשן נפשו. וכל דבר טוב צריך חזוק והתגברות על יצרו מדי יום יום, והבא לטהר מסיעין אותו מן השמים (שבת קד א):
