תנינן (אבות ג יא) שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לא א) אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה. והן בעוון יש בני אדם שמתענגים בשחוק, ויש עשירי עם שמגדלים אצלם בני אדם ליצני הדור, שידעו לדבר שחוק וירחיבו פיהם בשחוק רב ושמחה רבה, והמדבר ירחב לבו על שזכה לכך שישחקו לדבריו העשירים, ומחטט ומחפש בקרבו מה יוסיף עוד לדבר ולעשות דברי הוללות ושחוק וקלות ראש כדי שירבו לשחק ולשמח. ודבר זה מצוי ביותר בין הנשים והטפשים וכל דבריהם גחלי רתמים, שמרבים לדבר דברי נבלות הפה ולהתלוצץ על הבריות, ואוי להם למדברים ואהה עליהם להשוחקים, יחד כלם יעברו בעמק הבכא מעין ישיתוהו, וכמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין יט א), שבוכים בגיהנם ומורידים נהרי נחלי דמעה, זה יהיה פרי שמחתם לדבר עברה. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע''ז יח, ב) שהליצנות, תחלתו יסורין וסופו כליה רחמנא לצלן:
הנה כי כן שומר נפשו ירחק מאנשים אלו ולא יעשה כמעשיהם. ואם יאמר איש עני שעושה אלה כדי שיפתחו לו יד, שיש עשירים שיותר פותחים את ידם לתן לאנשים כאלה ממה שנותנים לעניים בני טובים, וכדי שישבו בראש הקרואים בבתי העשירים, גם זה הבל, כי מוטב לו לאדם שימות ברעב ואל יהי רשע לפני המקום שעה אחת, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב:
ויש מין שחוק אחר רע ומר, והוא המשחקים בקביאות והבל דמ''ה ואגוזים וכדומה כל מיני שחוק, הם רעים וחטאים וכמה רעות עושים, אחת שהרי זה מושב לצים והאנשים האלה עזבו את השם, נאצו את קדוש ישראל בהיותם מאבדים כמה שעות מהזמן יקר הערך להכעיס את בוראם, במקום שהיו יכולים לקנות באותו זמן חיי העולם הבא אם היו עוסקים בתורה. ועוד בה, דאיכא חשש גזל, דאסמכתא לא קניא, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין כד, ב) דפסולים לעדות. לכן הירא את השם יאסר אסר על נפשו ולא ישחק בשום שחוק, רק בתורת השם יהיה חפצו תדיר:
וגם בזה רבו המתפרצים אשר זה דרכם כסל למו, ואמנותם בכך, לאבד כמה לילות וכמה ימים בשחוק בבתים ובגנות ובקרנות, ומשקעים כמה ממון וכמה נפשות, עד שיש שמכלים את ממונם, אף אם כביר מצאה ידם, לכל יש מוצא, וסוף שגוזלים וחומסים ובני ביתם מטלים ברעב, עוללים שאלו לחם פורש אין להם, שאין מתעסקים בישובו של עולם להביא טרף לביתם. ועברה גוררת עברה שמבטלים תפלות ומצות, כי בעדנא דיצר הרע תוקפם ועומדים בשחוק, קשה להם לפרש הימנו יותר מפרישת הצפרן מן הבשר, ועל חייהם אינם חסים ואין מפנים עצמם מן השחוק אפלו לאכל בשעת אכילה ולישן בשעת שנה. ומי שהרגל במנהג הרע של השחוק, גם כי יזקין לא יסור ממנו, אם לא שבכח יגבר איש, ובעזר משד''י יפקח את עיניו ויעור משנת אולתו, ויאמר אוי לי, איך אני מאבד גופי נפשי וממוני ומכלה הזמן יקר הערך לריק ולבהלה, וגורם לגופי ונשמתי צרות רבות ורעות בעולם הזה ובעולם הבא, האם חסר ממשגעים אני, שלא אחוס על נפשי ועל כבודי (כי עושה אלה הוא נבזה ונמאס, נתעב ונאלח בעיני בני אדם) ועל כבוד קוני, ולמה לא אהיה מושל ברוחי, הלוא כל אשר יחפץ האיש יעשה, ובידו לתקן עד אשר לא תחשך השמש, ועד אשר לא יבואו ימי הרעה, כזאת וכזאת החי יתן אל לבו על כל דבר פשע לתקן את מעותו, ובפרט על דברים הרעים שהרגל בהן כגון, השחוק והשכרות ושאר מדות רעות ומעשים רעים שדש בהם ונעשו לו כהתר, יתחזק כגבור חיל וכאיש מלחמות להציל נפשו מרדת שחת:
ותכף בהתעוררותו ילך אצל חכם שיתקנהו בעצה טובה, אם ראוי והגון לו לאסר אסר על נפשו ולגדר בעדו בכח שחד''א על דרך דכתיב (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקימה לשמר משפטי צדקך. כי לא כל הרוצה לשבע יכול לשבע, אלא לפי ראות עיני החכם אם צריך לכך, או יש גדרים אחרים יותר טובים, ואם ראוי לסמך שכשישבע יוכל עמד ולא יעבר על שבועתו, ואם ראוי שיניח שעור וזמן להתר, או שיאסר על עצמו אותו הדבר לגמרי מכל וכל עד עולם. על הכל לא יסור מן הדבר אשר יגיד אליו החכם ימין ושמאל, אם כה יעשה, אז יצליח את דבריו ואז ישכיל:
