אמרו רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק (ישעיה נה ג) שמעו ותחי נפשכם. בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם שנפל מן הגג ונתמלא כל גופו מכות, הרופא נכנס אצלו וממלא כל גופו רטיות, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אדם מלא עוונות, אמר לו הקדוש ברוך הוא תן רטיה על האזן וכל הגוף מתרפא. הדא הוא דכתיב שמעו ותחי נפשכם ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (משלי רבתי פ''י קהלת רבה פ''ט), שהשומע בחבה דברי החכם שיושב ודורש והעונה אמן יהא שמה רבא שאומרים על דברי הגדה, קורעין לו גזר דין של שבעים שנה ומוחלין לו על כל עוונותיו (שבת קיט, ב):
והטעם שחשובה כל כך השמיעה, הוא על דרך אמרם (קדושין מ ב) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. כך השמיעה מביאה לידי מעשה יותר מן הלמוד, שיותר פועלת השמיעה ממי שיש לו לשון למודים שדורש בצחות לשון רחב, יותר מאם ילמד בעצמו ספרי מוסר. וסימן לדבר, שמע בני מוסר. ומתוך שרואה היצר הרע גדל מעלת שמיעת דברי מוסר ודברי הגדה, שכל מה שהוא מרויח, מפסידו על ידי שישמע האדם דברי מוסר, שהרי על ידי השמיעה נמחלין עוונותיו וחוזר למוטב, לכן מסיתו הסת כפול שיהא שונא את התוכחות ויקוץ בהם ואל חכמים לא ילך, ומתוך כך דרך איש כסיל ישר בעיניו, כי החליק אליו בעיניו היצר הרע בחלקלקות לשונו שיסבר שהוא שלם בכל, גבר בגברין, מנקה מעוון, מאחר שהעברות החמורות שדש בהן נעשו לו כהתר, ולבבו לא יכאב ולא יתן לב לשוב:
ויש עברות שלא ידע כלל שהן עברות, ויש שלמצוה תחשב בעיניו על דרך דכתיב (משלי יד ב) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. וכעבדא דרבי עקיבא בתחלת שמושו דמיתי בש''ס (דרד ארץ זוטא פ''ח), שמצא מת מצוה ונטלו על כתפו והביאו לעיר, ואמרו לו חכמינו זכרונם לברכה, על כל פסיעה נתחיבת מיתה למקום. אז אמר, אם כשחשבתי לעשות מצוה כך, כשאני חושב לעשות עברה על אחת כמה וכמה, מיד קבל עליו לעסק בתורה:
ורבה רעת עם הארץ, בחשכה יתהלך, אוסר את המתר ומתיר אסורים ומרעה אל רעה יצא, והאלהי''ם יביא במשפט על כל, כי שגגת תלמוד שלא למד עולה זדון (אבות ד, יג ב''מ לג ב). וכתיב (ירמיה ט יא) על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי. וכתיב (משלי כח ט) מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה. כי לפעמים חושב לעשות מצוה ודוחק עצמו ומתפלל בהיותו שכור או בהיותו צריך לנקביו, כדי שלא יעבר זמן תפלה, ותפלתו תועבה. וכן על זה הדרך, מי שאינו לומד ואינו שומע בלמודים, אין רגע בלי פגע ואין פסיעה בלי פשיעה. וכן כתב בספר החסידים (סי' קנג), שאדם נדון ונענש על מה שלא ידע, מחמת שלא נתן לב לידע, שהרי כתיב (במדבר כב לד) חטאתי, כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי. שרצונו לומר, חטאתי על שלא נתתי לב לידע ולהבין:
הנה כי כן, לו בכח יגבר איש ויתגבר על יצרו וירוץ לבית המדרש לשמע בלמודים, אפלו על כרחו שלא בטובתו, ויבטל רצונו מפני רצון הבורא, וסוף שיערב לו ויבסם לו. ויתן אל לבו שכר מצוה ששכר הליכה בידו, ושכר שמיעה ושכר ענית אמן יהא שמה רבא, ושקורעין לו גזר דינו ומוחלין לו על כל עוונותיו, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, כי בין יבין כמה נחת רוח עושה ליוצרו י עד שמשלם כל כך שכר טוב, ואין לך שכר טוב בעולם כמו לזכות אדם להבל דמה לעשות נחת רוח ליוצרו:
וזה כלל גדול בתורה, שיהא מחשב שכר מצוה אפלו כדי אלף זהובים, וכמו שמשתדל ויגע וטורח להרויח אלך זהובים, כן ישתדל ויטרח לקים כל דבר טוב, ויאמין באמונה שלמה במה שהוא אמת ויציב בודאי הגמור, שכל דהוא מצוה לא יערכנה כל כסף וזהב ומרגליות שבעולם, וטובת העולם הבא אין ערך אליו ואין יד שכלנו מגעת להבינו בעודנו יצורי חמר, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד יז) יפה שעה אחת של קרח רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. אפלו אם יחיה חיי מלך. צא ולמד מנבוכדנאצר הרשע, שרצה הקדוש ברוך הוא לפרע לו בעולם הזה שכר ארבע פסיעות שפסע לכבוד המקום, ונתן לו מלכות וממשלה שמלך בכפה ומשל אפלו בחיות השדה, שרכב על הארי וקשר הנחש לרסן על צוארו (סנהדרין צו, א) אנו, שאפלו ריקנים שבנו מלאים מצות כרמון על אחת כמה וכמה שיגדל מאד שכרנו לעולם הבא. אך לא יאמר אדם, אם כן, יש לי די והותר לעולם הבא, כי העולם הבא עולם שכלו ארך והשכר הוא דבר חשוב מאד עד שצריך לעשות הרבה כדי לזכות לשעה אחת של קרת רוח לעולם הבא. ועל כל פנים ידע נאמנה שבכל דהוא מעשה טוב שעושה, בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, מרויח שכר רב מאלפי זהב וכסף, ועל זה נאמר (משלי ב ד, ה) אם תבקשנה ככסף וכמטמנים תחפשנה, אז תבין יראת ה'. הנה כי כן, אל כל המקום שיש מדרש, ירוץ כצבי לשמע בלמודים, כי אין מדרש בלא חדוש. ובוא וראה עד כמה צריך לטרח ולרוץ על דברי תורה, שהרי כתיב (דברים ל יב) לא בשמים היא ולא מעבר לים היא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין נה א) שאם היתה בשמים או מעבר לים היית צריך לילך אחריה, וכל שכן עתה שהיא בארץ ובתוך העיר, שלא יעבר מלילך אחריה, ואפלו אם לא ילמד שום חדוש, שכר הליכה ושכר שמיעה ושכר ענית אמן יהא שמה רבא בידו:
וכשילך לבית המדרש תהיינה אזניו קשובות אל דברי הדרשה בחבה רבה, וכשישמע דבר חדש יכתבנו על לוח לבו, ויהיה לזכרון בין עיניו לשמר ולעשות ולקים, כי זה כל פרי השמיעה, לא כמו רבים מעמי הארץ שאפלו בשעה שכופין את יצרם והולכים לבית המדרש, אזנים להם ולא ישמעו, עד שאפלו אם תשאלם תכף מה חדוש היה בבית המדרש, לא ידעו. ויש שנותן לב לשמע וכששומע כמה דברים שהוא נכשל בהם, בשרו עליו יכאב ויצטער, אבל אחר כך נשכח מלוח לבו ועולם כמנהגו נוהג ומוסיף על חטאתו פשע, שעד עכשו בשוגג ועכשו במזיד. וכבר פרשו הקדמונים מאמר דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים לד יב) לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם. ולא אמר בואו בנים שמעו לי, לומר, ידעתי שבשעה שתבואו לבית המדרש תשמעו לי, אבל העקר תלוי שאחר שתלכו יהיו הדברים חקוקים בלבבכם ותשמעו לי לשמר ולעשות. ואם אמרו שסגלת שמיעת הדרשה לכלא פשע ולהתם חטאת, בודאי שזהו בעשותו הדבר כתקונו שתהיינה אזניו קשובות בחבה רבה דברי אלהי''ם חיים, כי פיו המדבר. וכמו שפרשו במסורה שיש שלשה ונשמע (שמות כח לה), ונשמע קולו בבאו אל הקדש. החכם לדרש, צריך שנעשה ונשמע (שמות יט ח), בחשב כי לא הוא המדבר, אלא ונשמע פתגם המלך (אסתר א כ) מלכו של עולם, וישמר מאד לעשות כל אשר ישמע, ויענה אמן יהא שמה רבא בכל כחו ובכל כונתו, אז, ונרצה לו לכפר עליו:
וכשם שמצוה לשמע דברי חכמים המלמדים לאדם לדעת את חקי האלהי''ם ואת תורותיו ואיזוהי דרך ישרה אשר ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשו ומעשים אשר לא יעשו, כל קבל דנא אמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות ה ב) אל ישמיע אדם לאזנו דברים בטלים, שהן נכוות תחלה לאיברים. ועוד אמרו (שם) מפני מה האצבעות דומות ליתדות, ואזן כלה קשה והאליה רכה, שאם ישמע דבר שאינו הגון יכף אליה לתוכה ויתן אצבעו עליה כדי שלא לשמע, כי לא טובה השמיעה. ויש בני אדם שמתענגים מאד לשמע חדושים, ויש שאם יראה שנים שמדברים ולא שמע מה הם מדברים, או ששמע חצי דבר ולא שמע כלו, נפשו יוצאה ומכרכר כמה כרכורים ומשתדל בכל עז לידע את הדבר, לא ישקט ולא ינוח עד שידעהו. וזה חלי רע נקרא בלשוננו: קורוזיטה (נייגיריג), והוא הבל ורעות רוח, שאם הדבר יש צרך שידעהו, יבקשהו ממקומו להודיעו, ואם אין צרך שידעהו, מה יתן לו ומה יוסיף לידע דברים בטלים, וזה שיש בו מדה רעה זו, כמה רעות עושה, אחת, שמניח התורה מקור מים חיים לחצב בורות נשברים לשמע דברי חדושים, והן הן יהיו בעוכריו לערבב דעתו בתפלתו, כי כל החדושים ששמע כלם נקבצו באו לו למחו בשעת תפלתו, ומתוך שתאב לשמע דברי חדושים בכל צואה יתגלע וישמע כל מיני דבורים אסורים, ואם יהיה שותק ולא ימחה, ענוש יענש כבעל דברים, ומתוך שנפשו חשקה לדעת חדושים, יבוא לחטט לידע סוד אחר ולשמע תחת החלון ואחרי הכתל ועובר על לא תלך רכיל בעמך (ויקרא יט טז), כמו שכתבתי לעיל בערך סוד משם הלק''ט (הלכות קטנות ח''א סי' רעו), עין שם, באפן שמדה רעה זו לשמע דברי חדושים, לא ללמד על עצמה יצאה, אלא רעותיה מובאות אחריה, מרעה אל רעה יצא. לכן טוב לגבר אשר לא ישמע לקול מלחשים, כי אם לאשר בתורה רוחשים, והדברים יהיו נזכרים ונעשים, ובזה יזכה לעולם הבא לשבת בקהל קדושים:
