החטא בשוגג צריך תשובה מעליתא, ואי לא עבד תשובה ענוש יענש והנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד). ובזמן שהיה בית המקדש קים היה מביא קרבן ועושה תשובה ומתכפר (עי' ירושלמי מכות פ''ג, ה''ו), וגם עתה צריך תשובה ובמקום קרבן ונשלמה פרים שפתינו. והמון העם חושבים שכשחטא בשוגג הוא פטור לגמרי, דמאי הוה לה למעבד, ואף אם מצטער מעט תכף חלף הלך צערו, וזה אפלו על המזיד. ויותר אדם מצטער על אבדת זוז אחד ממה שמצטער על עברה אחת, וזה מחמת שבעוונותינו הרבים עינינו חשכו מראות ברע אשר גרמנו מה למעלה. ולפי האמת ראוי להצטער ולהתמרמר על העברה צער בנפש, יותר ויותר מעל פרידת נפשו מגופו. וכמו שההורג בנו יחידו בשוגג, בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, כן ביותר צריך להצטער על העברה בשוגג. וכמו שהשופך קיתון של שמן על בגדיו החמודות אפלו בשוגג, בגדיו מתלכלכים, ואם הם בגדי המלך, ענוש יענש אשר לא פקח עיניו ולא נזהר בזהירות מרבה, ואם היה באנס, נהי שלא יענש, אבל על כל פנים צריך הוא לתקן את אשר עות ולכבס הבגדים היטב ולתקנם ולהחזירם לקדמותם, כן הדבר הזה, שהחוטא במזיד יגדל ענשו על אשר זדון לבו השיאו להכעיס את המלך בפניו ולהמרות את פיו וללכלך היכלו ומלבושיו בצואת עוונותיו, ופגם בשמות ועולמות וקלקל צנורות השפע וכהנה רעות רבות שגורם החוטא. על הכל ענוש יענש ביסורים קשים ומרים. ואם רוצה לנצל צריך לסגף עצמו ולקבל עליו יסורין כאשר יוכל שאת, ואם יבואו לו יסורין מן השמים יקבלם באהבה ושמחה:
וגם צריך לתקן את אשר עותו, על ידי ודוי וחרטה ועזיבת החטא, ולסבל עוד יסורין כדי לטהר את אשר פגם ולתקן את אשר עות, באפן שצריך יסורין משני פנים, אחד, על דעבר על מימרא דרחמנא. ואחד לתקן את אשר עותו ולרחץ צואת עוונותיו ולטהר את אשר פגם וכדומה, ולהחזיר הדבר לקדמותו. ואם החטא הוא בשוגג, נהי נמי שענוש יענש על אשר לא היה יראת השם על פניו להזהר בזהירות יתרה ולעמד על המשמר להשמר מן החטא כמפני חרב, ולא חתר ולא השתדל לידע את האסור כדי לפרש ממנו, אבל לא יגדל ענשו כל כך כמו החוטא במזיד, אבל על כל פנים צריך לתקן את אשר עותו כמו החוטא במזיד:
וצריך להצטער על השוגג ועל האנס צער נוסף, כי הוא לאות ולמופת שנפשו לא מטהרה, שהרי אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה אפלו על ידי בהמתן של צדיקים, כל שכן צדיקים עצמם (יבמות צט, ב), ומגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב, והחוטא בשוגג, סוף שיחטא במזיד שעברה גוררת עברה. וראוי לאדם לשפך נפשו לפני השם, ויאמר האיש הישראלי, אם אני חיב מחמת עוונותי, יותר טוב שייסרני האל יתברך שמו ביסורין קשין על מות ולא שתצא תקלה מתחת ידי, ושיתגלגל חובה על ידי ואכעיס את בוראי חס ושלום, כי זה רע ומר לי יותר מאלף מיתות. והחוטא באנס, נהי שלא יענש דאנוס רחמנא פטרה, אבל על כל פנים הוא צריך לתקן את אשר עותו ולקנח את אשר לכלך, ועל כן אנו אומרים ביום הכפורים בסדר על חטא, על חטא שחטאנו לפניך באנס, שגם האנס צריך תקון בתשובה, ושב ורפא לו
