השוחטים יכולים לומר, בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה ט), כי בכל האמניות צריך להזהר שעל פת לחם לא יפשע גבר ולא יצא מן השורה, אבל השוחטים מלאכתם כבדה שצריך להרגיש בפגימה דקה מן הדקה וצריך דעת צלולה ומישבת, כי כמה פעמים אדם מעביר צפרנו על הסכין פעמים שלש ולא ימצא פגימה, ואל ארבעה ימצאנה, וחוזרת ונגלית, וצריך שיהא לו יראת שמים יתרה לדקדק מאד בבדיקת הסכין ובדיקת הראה, ויחרד האיש וילפת שלא להאכיל טרפות לישראל, כי עושה אלה הוא חטא רבים נשא וגדול עוונו מנשא וראוי להשליכו לכלבים, כיון שנטל את שלהם והאכיל את ישראל. וראוי לכל שוחט להראות סכינו כפעם בפעם לכל חכם וכל שוחט, ולמחש בעי שמא אבד הרגשתו כי הוא דבר הרגיל והווה וטובים השנים מן האחד. וחיובא רמיא עלה לעבר על הדינים לפחות פעמים בשנה עד שיהיו שגורים בפיו ויהיה בקי בהם. ואם יפל לו איזה ספק, אם יש חכם או שוחט אחר בעיר, לא יסמך על ידיעתו להתיר או לאסר אלא שאול ישאל. וכבר אמרו בש''ס (סנהדרין ז, ב), דרבא, כי הוה אתי טרפה קמה הוה מכנש לכלהו טבחי, אמר: כי היכי דלמטי להו שבא מכשורא. ומה נענה בתרה אנן יתמי דיתמי:
ואם ירצה להחמיר לאסר את המתר, אם הוא ממון של ישראל איכא אסורא שמאבד ממון ישראל, ואם הוא ממון של גוי, נמי גם זה לא טוב, כי הן בעוון נמצאים הרבה מגלגלים בבעלי חיים, ולמחש בעי שמא באותה בהמה יש איזה גלגול שהיה ראוי להתקן, ואם יטריף אותה נמצא שנפש הוא חובל. וכבר יספר מעשה ברבי ישראל בעל שם טוב שהלך לבית אחד וראה חתיכת בשר תלויה במסמר, ושאל שיבשלו לו ממנה, אמרו לו שהיא טרפה מוכנת לגוי הבית, אמר, איך אפשר, שהרי היא בקשה וחלתה פני שאכל ממנה, תכף קראו לשוחט, ודרש וחקר ומצא שטעה בדין, ואכל ממנה כדי לתקן הנשמה אשר בה, לזאת יחרד השוחט והשופט וילפת מלאסר את המתר, ולזאת יכון השוחט בשחיטתו וברכתו על השחיטה:
ויזהר השוחט מאד במצות כסוי הדם וברכתה, וגם לזאת אגיד לדור שראיתי שוחט אחד שחלה את עיניו חלי ארך, עד שנפל למשכב ומת. ובא בחלום לנערה אחת מן העיר שזה השוחט שחט פעם אחת עוף אחד ולא כסה את דמו, ובאותו דם עוף היה מגלגל נפש איש ישראל והיה מוכן לתקן על ידי מצות הכסוי, ולפי שלא כסה את הדם נשארת הנשמה נודדת ולא מצאה מנוח, ובעבור חטא זה בא לו זה החלי בעיניו. הגדתי היום מעשה זה, לפי שיש הרבה שוחטים בזמננו שאין מצות חביבות עליהם ומקלים במצות כסוי הדם, ישמעו זאת ותסמר שער ראשם. ויחרד השוחט בבואו לשחט בחשבו זאת, כי לפעמים שוחט השור מכה איש. ומה טוב לשוחט שיקדים תפלה שלא תצא תקלה מתחת ידו ושיזכה לתקן נפשות המגלגלים. וכבר יש בספר שבט מוסר פרק א' שמדבר על השוחטים, ושם נאמר נסח תפלה להשוחטים, עין שם:
ומה מאד צריך השוחט לגדר בעצמו כדי שלא יטעה בשקול הדעת בבדיקת הסכין, ולא יבדק כשהוא שתו ולא כשהוא מטמטם בשנה, ולא כשיש לו צנה, ולא במקום שיש ערבוביא וקול צעקה, ולא במהירות ולא כשהוא עיף, שהבדיקה בעיא צילותא כיומא דאסתנא:
וראיתי שוחטים יראי השם שהיו נזהרים שלא לבדק הסכין לאחר שבודק הראה, שאז הצפרן רכה ואינו יכול לבדק יפה. ולפי גדל הזהירות שצריך ומעוט הישוב וההכנה שיש באיזה ערים, אמינא דאכילת הבשר היא סכנה עצומה, והיא רעה גדולה אם נכשל באכילת אסור, שמתגדל הגוף באסור ונעשה גופו חתיכה דאסורא, ואיך יוכל להשיג ארחות חיים, סורו טמא קראו למו. ואשרי מי שיוכל לעמד ולהזהר שלא לאכל בשר כלל, או לפחות שלא לאכל כי אם בשר עוף, שיוכל להזהר לשחטו בישוב הדעת, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, ובפרט בדור יתום זה שרבו השוחטים בכפרים אשר אין יראת השם נגד פניהם ולא דעת ולא תבונה בהם לידע הדינים על ברין, ואינם יודעים לגע בספרים, רק מעט שלמדו קצת דינים בעל פה. והקולר תלוי בצואר השוחטים והמורים שנותנים כתב סמיכה בידם בלי בדיקה יפה יפה אם הם בקיאים ואם קדמה להם יראת חטא. טוב לגבר עובר ארח אשר הוא ירא את השם, אם אינו יכול לבדק את השוחט ולא קים לה בגוה, ימשך ידו ולא יאכל משחיטתו, כי רבה המכשלה בשוחטים כאלו. וכבר צוחו עלה קמאי ובתראי ואין תקנה עד שיתקן עולם במלכות שד''י. ועל כל פנים הרוצה לחוש לעצמו ולהזהר, יעשה מעשיו בהצנע לכת ולא יגלה, אי משום יהרא ואי משום שלא ירבה מחלוקות בישראל, וזה כלל גדול בכל מלי דחסידותא, אגרא דכלא צניעותא:
