כתיב (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו. ותנן נמי, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום (אבות א, יב) ומאמרי רבותינו ז''ל בש''ס ומדרשים ופרק השלום וספרי המוסר מלאים זיו, יעידון יגידון כמה גדול השלום וכמה שנאוי המחלקת. ולא דברו חכמים אלא במי שהמחלקת רודף אחריו, והוא בורח ממנו והשלום בורח ממנו והוא רודף אחריו, לזה יקרא אוהב שלום ורודף שלום ויהללו בשערים מעשיו:
והנה אם תאמר לאיש ריב ומדון, הלוא ידעת אם לא שמעת כמה גדול השלום וכמה שנאוי המחלקת (ספרי נשא מב), אמור יאמר, ידעתי, אבל מי יוכל להתאפק להיות בשלום עם העם המכעיסים אותי על פני תמיד, וקשה כשאול קנאה, אף אתה אמר לו, אם היה דבר נקל לא היה הקדוש ברוך הוא קובע כל כך שכר, ולא היה כל כך גדול השלום, אבל לפם צערא אגרא, והרי זה דומה למי שאומרים לו מן השמים, אם תהיה בשלום עם פלוני, חיה תחיה אלף שנים, ואם תעשה מחלקת תכף תמות, שבלי ספק כל יסבל, והיה הנקל בעיניו להיות בשלום נגד התועלת הגדול של למות ולחיות אלף שנים. ועל אחת כמה וכמה צריך להתחזק האדם כדי שלא למות מיתת עולם, וכדי לזכות לשכר טוב לעולם הבא, שיפה שעה אחת של קרת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה (אבות ד יז). ועל אחת כמה וכמה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו ושלא להכעיס את בוראו. כזאת החי יתן אל לבו על כל הדבר הקשה, ואז כל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור (ישעיהו מ ד). ואם גדול השלום בין איש ובין רעהו, על אחת כמה וכמה בין איש לאשתו גדול שלום הבית ושנאוי המחלקת, וכבר כתבנו מזה לעיל בערך מחלקת עין שם:
ולא די לאיש במה שיעשה שלום לו עם הכל וירבה כבוד ביתו, אלא גם כי יהיה ריב בין אנשים או בין איש לאשתו, יטרח בכל מאמצי כחו להביא שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, שעושה נחת רוח גדול ליוצרו, הראיה, שהוא מהדברים שאוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא. ותדע, שהרי הקדוש ברוך הוא שנה מפני השלום (יבמות סה, ב, ב''ר מח כא). והתיר למחק שמו שנכתב בקדשה מפני הבאת שלום (במ''ר יא טו, חולין קמא א). וזוהי מדתו של אהרן הכהן שהיה מרבה שלום בעולם, ועל זה צוו (אבות שם) הוי מתלמידיו של אהרן. וראוי לגדול למחל על כבודו ולילך אצל קטן בשביל לתוך שלום, שלא יהא כבודו יתר על כבוד שם שמים, ועקר מצוה זו כבודה בגדולים, כי שיח וכי שיג להם להסיר לב האבן בנעם שיח ודבריהם עושים פרות, או מפני הבושה או מפני הכבוד, ועל כן אמרו (ברכות טד א) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם:
ועוד הזהירונו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו (אבות ד טו) הוי מקדים בשלום כל אדם. ואמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שהיה מקדים שלום לכל אדם ואפלו לנכרי בשוק (ברכות יז, א):
ואמרו (שם ו ב) שמי שנותנין לו שלום ואינו משיב, עליו נאמר (ישעיה ג יד) גזלת העני בבתיכם. קרי בה לשון עניה. והן אמת שאמרו בזהר הקדוש כי לא טוב לתן שלום או להשיב שלום לאדם רשע, שגורם רעה לעצמו, מכל מקום יוכל לומר לכל אדם בדרך שאומרים בכל לשון, טובים ימים, ובזה נצול שלא להזכיר שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא במבואות המטנפות. וכמה חיובא רמיא על העשירים ועל התלמידי חכמים להקדים שלום לכל אדם, ובפרט לעניים אמללים, כדי שלא יחשדום שמתוך גאותם הם נבזים בעיניהם ונמאסים חס ושלום, וכמה פעמים יארע שהעני נותן שלום לעשיר בבשת פנים בשפה רפה עד כדי שקולו לא ישמע, והעשיר טרוד במחשבתו בעסקיו ואינו משיב, או שמשיב בלחש ובאים לחשדו ולדבר עליו תועה:
ה. נה כי כן מה טוב להקדים שלום לכל אדם בסבר פנים יפות בשפה ברורה, וידרש שלום כל אדם ובפרט לעני ואביון יאמר לו, איך שלומך, מה אתה עושה, הטוב טוב, ולמצוה רבה תחשב שמשמח לב אמללים ואתיקורי מתיקרי בה. ומה מאד יגדל הענש למי שאינו חושש לעשות נחת רוח לבריות ובפרט לעניים מרודים בדבר שאין בו חסרון כיס רק דבר שפתים, אין זה כי אם רע לב אשר גאות לבש. אבל אין הכי נמי שאין דרך הקטנים לתן שלום לגדולים, דכתיב (איוב כט ח) ראוני נערים ונחבאו. והכי נמי אין דרך גדולים לתן שלום לקטנים מאד, שצריכים לנהג קצת סלסול בעצמם בעבור תהיה יראתם מטלת על הבריות, ותו, דמידי דלאו ארח ארעא, המשנה ידו על התחתונה. וגנאי הדבר בעיני כל רואיו, אבל לשאר כל אדם יקדים שלום, ויקרא לו השם שלום:
וצריך כשנותן שלום שיהיו פיו ולבו שוים ולא יהא מאותם שנאמר עליהם (ירמיה ט ז) בפיו שלום (את רעהו) ידבר ובקרבו ישים ארבו. שהרי זה גונב דעת הבריות וספרה תורה על שבטי יה שמתוך גנותם למדנו שבחם, שכיון ששנאו את יוסף לא יכלו דברו לשלום. לכן אם יראה לו שראוי ומתר לשנאתו (על דרך שנכתב בערך שנאה) לא ידרש שלומו וטובתו אם לא ששואל מפני המורא. ובענין הבאת שלום בין איש לחברו, צריך לשקל בפלס אם הם מאותן שהפזור להם הנאה וכו', או הם מאותם שהכנוס הנאה להם וכו':
