Hilkhot Téchouva

[ג] וְאִפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּין לִפְנֵי דַּיָּן הָאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה הַפֵּרָעוֹן מִזֶּה הַחוֹטֶא עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה. הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ, "הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה . . . וָשָׁב--וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו,י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים, בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, וּבוֹזִים דְּבָרָיו, וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו: עַד עֲלוֹת חֲמַת-ה', בְּעַמּוֹ--עַד-לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז)--כְּלוֹמַר חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה שְׁהִיא הַמַּרְפֵּא.

ה לְפִיכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה "וַאֲנִי, אֲחַזֵּק אֶת-לֵב-פַּרְעֹה" (ראה שמות ד,כא; שמות יד,ד): לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ" (שמות א,י), נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ; לְפִיכָּךְ חִזַּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.

ו וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד מֹשֶׁה וְאוֹמֵר לוֹ שַׁלַּח וַעֲשֵׂה תְּשׁוּבָה, וּכְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁאֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ: יָדַעְתִּי . . ." (שמות ט,ל), "וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ" (שמות ט,טז)--כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם, שֶׁבִּזְמָן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֶא, אֵינוּ יָכוֹל לָשׁוּב, אֵלָא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ.

ז וְכֵן סִיחוֹן לְפִי עֲווֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ נִתְחַיַּב לְמָנְעוֹ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי-הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-רוּחוֹ, וְאִמֵּץ אֶת-לְבָבוֹ" (דברים ב,ל). וְכֵן הַכְּנַעֲנִיִּים לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָנַע מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁעָשׂוּ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת-לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם" (יהושוע יא,כ). וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ לְפִי שֶׁהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, מָנַע מֵאוֹתָן הַמַּרְבִּים תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית" (מלכים א יח,לז), כְּלוֹמַר מָנַעְתָּ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.

ח נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁאֵין הָאֵל גּוֹזֵר עַל פַּרְעֹה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל סִיחוֹן לַחֲטֹא בְּאַרְצוֹ, וְלֹא עַל הַכְּנַעֲנִיִּים לְהַתְעִיב, וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה; אֵלָא כֻּלָּן חָטְאוּ מֵעַצְמָן, וְנִתְחַיְּבוּ כֻּלָּן לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.