(ברכות ג א): "א"ר יצחק בר שמואל אמר רב שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר: אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העובדי כוכבים".
י"ל על פי דברינו הקודמים, שרב מפרש דברי הברייתא שביארה חסרון הניכר בכל משמר בפ"ע, ממצות המעשיות ומשלמות המדות, ומתורה הנגלית והנסתרת כפלים לתושיה. הוסיף רב ביאור, שכל המדריגות כלולות זה בזה ובכל חלק מהן ניכר חסרון כולם.
והנה בהמ"ק נקרא בית ד' והיכל ד'. ונראה שבמלך בשר ודם יש הפרש כשנאמר על מקום שבתו "בית המלך" או "היכל המלך", בזה שבית המלך מציין על שעניני המלכות נעשים בו, כי הבית יורה על כל הנלוים ג"כ כדרך עניני מלכות, שהשרים והסגנים בכללם. אבל ההיכל הוא מיוחד כרי להגדיל מעלת המלך בלבד, ולדעת כבוד המלך מצד היותו יושב בהיכל נכבד.
וזה ההפרש נ"ל בין מצות התורה המפורשות, לבין מדות הטובות הכוללות, שמצות התורה שהן ערוכות בשיעורן מפי עליון ב"ה, הם עניני המלכות שעל פיהם העולם מתנהג ברצון השי"ת, והמדות הטובות הן מכינות יותר את לב האדם לדעת את השי"ת וכבודו. ע"כ מצד שבית המקדש הי' מרכז הקדושה וע"י נשפע קדושה גדולה בעבודת ישראל בכל המצות, גם טהרה בלב והכשר לכל המדות היקרות, נקרא נגד ענין המצות והעבודה המעשית בית ד' [] קדושת המדות היכל ד'. ע"כ מקביל נגד פני שור ופני ארי', אמר שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי.
והנה המצות הם שורש לדבקות הנפש באור האלהי בעוה"ב. אמנם המדות מכשירות את הדבקות ג"כ בעוה"ז כדי שתהי' מוכנת לנבואה. ויען שקדושת המצות פועלות את תכליתן בלא בהמ"ק, אלא שאין פעולת קדושתן דומה לבזמן שבהמ"ק קיים. אבל תכלית המדות שהוא אור הנבואה נגנז לגמרי, כדאמר קרא על ברוך בן נרי' בירמיה, "אשר בניתי אני הורס וגו' ואתה מבקש לך גדולות וגו'" , ע"כ אמר אצל ביתי חרבן, דמשמע שניטל זיוו אבל נשאר עיקרו, ואצל היכל שריפה.
ואח"כ אמר, והגליתי בני לבין העו"כ, שזהו שורש ביטול התורה משני הפנים, כדחז"ל כיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה, כי רק מציון תצא תורה.
