והנה המשכת וירידת הנפש האלקית לעולם הזה להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחינת פנימיות ומקור הדיבור, הוא הבל העליון המרומז באות ה"א תתאה כנ"ל, וכמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", ומאן דנפח וכו'. וזהו שכתוב "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". פירוש, כמו חבל על דרך משל, שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה. כי הנה פשט הכתוב מה שכתוב "ויפח" הוא להורות לנו, כמו שעל דרך משל, כשהאדם נופח לאיזה מקום, אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים – אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון.
אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך, כי הלא "את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", ולית אתר פנוי מיניה, "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", ואיהו ממלא כל עלמין וכו'. אלא כמו שכתוב בישעיהו: "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם". והטעם, לפי שהם נגד רצון העליון ברוך הוא המחיה את הכל, כמו שכתוב: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" (וכמו שנתבאר לעיל, שהוא מקור השפעת שם הוי"ה, ונרמז בקוצו של יו"ד).
וזהו ענין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי"ה ברוך הוא שנמשכה מה"א תתאה כנ"ל. וכמו שכתוב בפרשת אמור: "ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה'", "מלפני" דייקא. ובשאר עבירות שאין בהן כרת, על כל פנים הן פוגמין הנפש כנודע. ופגם הוא מלשון פגימת הסכין, והוא על דרך משל מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים דקים, ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצוות, וכשעובר חס ושלום על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו'. אך גם בחייב כרת ומיתה, נשאר עדיין בו הרשימו מנפשו האלקית, ועל ידי זה יכול לחיות עד חמישים או שישים שנה ולא יותר (ומה שאמרו בשם האריז"ל שנכנסה בו בחינת המקיף וכו', אינו ענין לחיי גשמיות הגוף, ומיירי עד חמישים שנה, או בזמן הזה כדלקמן).
