וטעם השמחה בייסורי הגוף, לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת, למרקה בעולם הזה ולהצילה מהמירוק בגיהנום (בפרט בדורותינו אלה, שאין ביכולת להתענות כפי מספר כל הצומות שבתיקוני תשובה מהאר"י ז"ל הצריכות למירוק הנפש להצילה ממירוק בגיהנום). וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה לפירוש איוב, שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להן ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהנום, כי אש אחד מששים וכו'. אלא לפי שעולם הזה חסד ייבנה, ובייסורין קלין בעולם הזה ניצול מדינים קשים של עולם הבא, כמשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפים מילין וכו'. ויתר על כן לאין קץ הוא בנמשל בבחינת השתלשלות העולמות מרום המעלות עד עולם הזה הגשמי. וכנודע ממה שכתוב בזוהר הקדוש מעניין עליות עולמות העליונים באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד, בן יונה או תור, על גבי המזבח, או קומץ מנחה. וכן הוא בכל המצוות מעשיות, כנודע מהאריז"ל. וזהו שאמרו רז"ל על פסוק "והתקדשתם והייתם קדושים": אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה וכו' (וכמו שביארנו לעיל בעניין "אשר קידשנו במצוותיו" וכו', בחינת סובב כל עלמין וכו'). וככה ממש הוא בעניין שכר ועונש, כמאמר רז"ל: "שכר מצווה מצווה" וכו', וכמו שנתבאר במקום אחר. ודעת לנבון נקל, ומשכיל על דבר ימצא טוב :
