ידוע חמר שבו שעובר בחמשה לאוין ונכסיו מתמוטטין, ויורד ואינו עולה, ואין לו חלק באלהי ישראל (ב''מ עא, א עה, ב). ואחרון הכביד שאינו קם בתחית המתים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (פרקי דרבי אליעזר לג), שבאותם עצמות שהחיה יחזקאל, נשאר אחד שלא חיה, לפי שהיה מלוה ברבית. והן בעון שכיחי רבים מעמי הארץ שמלוים ברבית כי לא ידעו חמר שבו. וגם מחמת שהתירו חכמים על ידי שטר עסקא סברי דדא ודא אחת היא ונעשה להם הכל כהתר. ויש כמה וכמה פרטי דינים בדיני רבית דלא בקיאי בהו אנשי ופתאים עברו ונענשו, ובפרט בענין הפוליסא''ס והקאמביו''ס רבו המכשלות, יש רבית קצוצה ויש אבק רבית, השם הטוב יכפר בעד:
ודין גרמא, כי הן בעון, וידל ישראל עד מאד, צדיק הוא ה' ונחנו פשענו ומרינו. ומי שנגע יראת השם בלבו, אם יודע שיש בידו ממון של רבית, ימהר יחזירהו ואל ישכן באהלו עולה, בטרם יאבד ממון של התר בצד ממון של אסור. ומי שהוא ירא את השם וירא על ממונו, ילך אצל חכם וידרש לדעת כל דיני רבית על ברין לבל יכשל בעון רבית חס ושלום, וירשם אותם בכתב, אותם דינים שלא היה בקי בהם, למען יהיו לזכרון בין עיניו. ויחרד האיש וילפת לבל יגע רבית בממונו, יותר מאשר יחרד לבל יגע בשר חזיר וחלב ודם במאכלו, כי כן באמת הוא חמור יותר. שהאוכל בשר חזיר וחלב ודם וכדומה, אינו עובר אלא לאו אחד, וברבית עובר על חמשה לאוין. אלא שכבר מלתי אמורה שיש עברות קלות בר מזלא שנזהרים מאד בהם, ואם יצאו אנשים בני בליעל שיעברו עליהן, תהם כל העיר עליהן שיצאו מדת יהודית, ויש עברות יותר חמורות שאין נזהרים בהם ונעשו כהתר, כגון עון רבית ולשון הרע ושבועת שוא והזכרת השם לבטלה וכהנה רעות רבות, ובטול תורה כנגד כלם, שומר נפשו ישמר את כלם:
