ראיה חמורה שמביאה לידי עברה, שהעין רואה והלב חומד וכמה רעות רבות ועברות חמורות באות על ידי העינים, אם מסתכל בעריות והלב חומד ובא לידי עברה או לידי הרהורי עברה, גדול עונו. ואפלו אם לא בא לידי עברה כלל ולא נסתכל בה אלא כדי להכירה, הראיה עצמה היא גופה עברה ופוגמת בעיני נשמתו ובעינין עלאין. והמסתכל בקשת ובלבנה, עברה היא בידו. ואמרו בש''ס (חגיגה טז, א) שהוא בכלל מי שאינו חס על כבוד קונו שראוי לו שלא בא לעולם. והמסתכל בפני אדם רשע, אסורא קעביד ופוגם עיניו, וכל שכן בפני גויים או באלילים שעובר על מה שכתוב (ויקרא יט ד) אל תפנו אל האלילים. וגדר אדם רשע הוא, עד שאמרו (עי' בש''ד חו''מ, סי' יז, ס''ק יג בשם ספר חסידים) שאין להסתכל בפני הבעלי דינים. לפי שאמרו (אבות א, ח) בשעה שעומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכן בזהר הקדוש אמרו, שאסור להסתכל בפני אדם הכועס בשעת כעסו. ועל ידי הראיה אדם גוזל וחומס וגונב והורג וכמעט כל העברות אין נעשות בלתי ראית העינים:
וא. פלו ראיה שאין בה עברה כלל, כגון ראית הבלי העולם הזה, גוררת עברה שמפנה לבו לבטלה ומבלבלת מחשבתו ואינו יכול לכון דעתו ליראה ולאהבה את השם ולדבקה בו, ולכון בתפלותיו וברכותיו כראוי בלי תערבת מחשבות זרות והרהורים רעים, אי מצד שטבע הוא באנוש ובלתי אפשר שיראה דבר או בריה, איש או אשה, מאדם עד בהמה עד כל נברא, ולא יחשב שום מחשבה עליו ברגע ראיתו. ולפעמים המחשבה מתערבת ונמשכת מדבר לדבר ומענין לענין עד שהאיש משתאה וחושב, מהיכן באו לו המחשבות הללו, וחוזר לאחוריו להבין אחרית דבר מראשיתו, ובתוך כך, הלשון שליח עושה שליחותו וגומר תפלתו וברכתו ואין כל מאומה בידו, מי גרם לו תחלת המחשבה, הראיה.
וגם בהיות האדם פוגם עיני נשמתו, לא יוכל לראות במשכלות ועונותיו מבדילין בינו לבין אביו שבשמים ואינו יכול לכון דעתו. ובזהר הקדוש איתא דאסור להסתכל בכל. דבר שיביא את האדם לידי שמחה בזמן הזה, כי עשן שרפת בית המקדש נתון בין העינים, וקרא כתיב (תהלים קא ה) גבה עינים אותו לא אוכל. ובפרט בתפלה אם אינו כופה עיניו או נותנם תוך הספר, גדול ענשו, שמקדים עליו מלאך המות ואינו רואה פני שכינה בפטירתו. ולפי רעת העינים היה ראוי להתאוות ולהתפלל להיות סומא, או לסמות אותם ביזדים, אם לא שגדלה גם כן טובת העינים וצריכים הרבה לעבודת השם יתברך שמו. ולכן עשה הקדוש ברוך הוא עפעפי עינים כדי שיהיה סוגרם ופותחם כשירצה:
וצריך האדם להתחזק ברב עז ותעצומות להיות עוצם עיניו מראות ברע. ולא יסתכל בנשים ולא בחיה ועוף בשעה שנזקקין, ובכל ראיות זרות ואסורות. ואשרי מי שיוכל לקים מה שהיו עושים הראשונים, שלא להסתכל חוץ לארבע אמות, עליו נאמר (איוב כב כט): ושח עינים יושע, כי בהיותו מסלק עיניו מהגשמיים, דבר זה יזכירהו לחשב במשכלות וברוחניים, וליראה ולאהבה את השם ולדבקה בו. וזהו כונת אמרנו, ''כי כל עין לך תצפה''. ועוד כתבו המקבלים כי בעין יש בו שם ''הוי''ה'' ובהיותו מסתכל בארץ שהיא ''אדנות'', נמצא מיחד. אבל אם מסתכל לחוץ למה שאינו צרך, נמצא מפריד. ועוד כתבו שהשומר הראות שומר הזרע, והפוגם בו, פוגם בזרע בודאי, כי הזרע מאור עיניו של אדם. וכמו שלכל דבר טוב צריך חזוק, על אחת כמה וכמה למשמרת העינים שהם קלי המרוץ והפסדם גדול ורעתם וענשם מרבה, והנזהר בהם בשמרם עקב רב. ואמרו במדרש (ילקוט שמעוני משלי רמז תכה) שמי ששומר עצמו ועוצם עיניו מראות ברע, אומר הקדוש ברוך הוא, הדין דידי:
ועל מה שעבר וחטא בעיניו, אם ירצה לתקן פלגי מים ירדו עיניו כדכתיב (תהלים קיט קלו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, רצונו לומר, על שלא שמרו עיני תורתך, וגם ינדד שנה מעיניו וחצות לילה יקום, או לפחות יקדמו עיניו אשמורות, ויהא מעבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, כגון במקומות שעושים מדרש ולומדים בכנפיא בכל ליל הששי ובליל שבועות ובליל הושענא רבא, הוא תקון גדול להתחזק לעמד על המשמר לנדד שנה, כל הלילה לא ינום ולא יישן, אפלו בדחק ובצער גדול. ובלבד שיהא יכול לעמד שלא לישן בתוך תפלתו, כי הוא תקון גדול לפגם הראות. וכן אם עשה עם העינים חבילות של עברות, יעשה עמהם כנגדם חבילות של מצות, כגון יסתכל בציצית, ועיניו תחזינה בספר לקרות תורה ותפלות וברכות. וטוב להסתכל בפני רבו והוא מסגל לחכמה, כדכתיב (ישעיה ל כ): והיו עיניך ראות את מוריך:
וכשם שהסתכלות בפני אדם רשע גורם רעה, כל קבל דנא, הסתכלות בפני אדם צדיק וטוב וחכם, גורם טובה והוא ממשיך לנפשו שפע קדשה. ואיתא בש''ס (ערובין יג ב): דאמר רבי, האי דעדיפנא מחבראי, משום דחזיתה לרבי מאיר מאחורה, ואי הוה חזינא לה מאפה הוה עדיפנא טפי. ואמרו עוד (ירושלמי ערובין פ''ה ה''א) המקביל פני רבו כמקביל פני שכינה. ואמרו עוד (חגיגה ה ב): כתיב (תהלים מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת, כי יראה חכמים ימותו. הרואה חכמים במיתתם כך, בחייהם על אחת כמה וכמה. וגם תקון לפגם הראות, לבכות על אדם כשר ועל עונותיו, ועל חרבן בית המקדש פלגי מים ירדו עיניו, ובזה יזכה לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו:
