רבו גדול חיוב כבודו ומוראו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (כסחים קח א אבות ד, יב) מורא רבך כמורא שמים. ואמרו (שבת ל, ב פסחים קיז, א) כל תלמיד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור מגדל המורא והפחד תכונה. ואסור להורות הלכה במקום רבו שהרי אמרו (ברכות לא ב) כל המורה הלכה בפני רבו חיב מיתה. ואפלו ביעתא בכתחא אינו יכול להורות. ומי לנו גדול מנדב ואביהוא ויהושע בן נון שעברו ונענשו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קי א) החולק על רבו כחולק על השכינה. וכהנה רבים מאמרי רבותינו זכרונם לברכה. והנה עד שהם קטנים יושבים לפני רבם, בודאי אימת רבם עליהם, כי יכנו בשבט על קדקדו, אבל ביותר צריך לזרז כשיגדלו והם חכמים בעיניהם, יש בנים לא אמון בם ומקילים בכבוד רבם עד שיאמר עליהם רבם (ישעיהו א ב) בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי:
וביותר ויותר צריך לזרז למי שאביו חכם והוא רבו, שחיובו כפול ומכפל ומחמת רב רגילותו עמו הוא המתחטא עם אביו, ומתוך כך הוא חוטא עם אביו. ונהי דקימא לן (קדושין לב ב), רב שמחל על כבודו, כבודו מחול ובודאי שזו מדת כל אדם טוב למחל על כבודו כדי שלא יענש שום אדם בסבתו, וכל שכן רב לתלמידו שראוי שיהא כבודו חביב עליו כשלו, וכל שכן אב לבנים שהם עצם מעצמיו ובשר מבשרו ואינו רוצה שיענשו בסבתו, אבל על כל פנים אם לא יזהרו מחסרים מצוה רבה ומאבדים טובה הרבה, ומה גם שהרי אמרו אף על פי שכבודו מחול, בזיונו אינו מחול. ומי שהוא מקל בכבוד, לא יגרע מעשות דברים שהם בזיון להם וצער להם וענוש יענש חס ושלום, לכן ייראו לנפשם שלא יכוו בגחלתם ויתחזקו ויתאמצו להזהר בכבוד אביהם ואמם וכבוד רבם, ובזה יזכו לכתרה של תורה, ויזהרו שלא יגרמו צער וכעס לאביהם ואמם ורבם, שהוא גורם צער וכעס לאבינו שבשמים, והעושה נחת רוח להם עושה נחת רוח ליוצרו, והוא יאיר נרו ועליו יציץ נזרו: