כבר ספרי המוסר מלאים, הם המדברים בתמרור עון הברית וחמר עון קרי והוצאת שכבת זרע לבטלה. ומפרש בספרים התקון לעון זה ודברים המועילים לשמרם, לך נא ראה בספר הקדוש ''ראשית חכמה'', וספר ''סדר היום'', וספר ''צפרן שמיר'', וספר ''שני לוחות הברית'' וכהנה רבים. וכבר נדפס גם כן בסדר ''יוסף לחק'' בפרשיות שובבים. מי האיש הירא ורך הלבב אשר עברו על ראשו המים הזידונים, חטאת נעורים, יזכר את בוראו בימי בחרותו ויתקן את מעותו בכל יכלתו עד אשר לא יבואו ימי הרעה, ובכל אשר יעשה לא יתרצה. ולעולם תהיה חטאתו נגדו תמיד ויהיה נבזה בעיניו נמאס, כי באמת לו יחיה גבר אלף שנין ויעשה בהם תשובתו, לא יוכל לצאת ידי חובה לפי חמר שבו ולפי מעוט ערכנו וקצר מעשה תשובתנו, אלא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו וימינו פשוטה לקבל שבים השבים בכל לב ועושים כל אשר בכחם לעשות. רק שאל ישיאנו יצרו בקל, לומר שאינו יכול לעשות ולסגף גופו, אלא צדיק יבחן אולי יוכל, כי השם יהיה לו בעוזריו, כי הוא הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:
אבל לעולם יהיה בספק, שמא מעט אשר היה לפניו לא תקן מעותו. וכל ימיו בזכרו חטאת נעוריו, בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. ואשרי איש ירא את השם מנעוריו ונצול מעון זה, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, בקל יוכל לקנות כל סדר קדשה, וכל ימיו יהיו בנחת ובשרו ישכן לבטח. כי מי שעבר על ראשו עון זה, כל ימיו חיי צער יחיה, אם יזכה שיהיה יודע ספר וידע חמר שבו, אבל מי שזכה ונצול הימנו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. אבל מי הוא זה הנקי בדורות הללו? אם אינו עושה כל אפני אסור זה, עושה קצת מהם, שאם נצול מנאוף ומשכב זכור והוצאת שכבת זרע לבטלה בידים, אינו נצול מהרהורים רעים על ידי ראיות אסורות ובא לידי קרי בחלומות. וגדולה מזו, באשתו אמרו (נדרים כ ב) שאם אינו מקדש מחשבתו ונותן דעתו באחרת בשעת תשמיש, הרי זה חשוב מנאף ובניו כממזרים מאשתו. ואם אינו שוהה על הבטן עד שיכלו הניצוצות, כמוציא שכבת זרע לבטלה יחשב. ואם האשה אינה זהירה בנדה ובאפן טהרתה שיהא כדין וכהלכה, הרי שוכב עם טמאה ופוגם הברית. מי האיש החפץ חיים יחוס על נפשו ועל כבוד קונו, ויחיש מפלט לו ויתקן את מעותו, ויעשה גדר וסיג ומשמרת למשמרת, לבל ישוב עוד לכסלה, אולי תהיה ארכה לשלותו ומצא כדי גאלתו ופדה נפשו:
