חלול השם ידוע שהוא חמור מכל עברות שבתורה עד שאמרו רבותינו ז''ל (יומא פו, א) שאינו מתכפר אלא עם תשובה ויסורין ויום הכפורים ויום המות. אי לזאת יחרד האיש וילפת ויזהר וישמר מכל שהוא חלול השם, והדבר הקשה שחלול השם הוא הכל לפי מה שהוא אדם, ולפי מה שמחזיקין אותו העולם, אם גורם שידברו עליו תועה הוי חלול השם, עד שאמרו (שם) כגון אנא אי מסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין מחמת אנס והעולם אין יודעים וחושבין שהוא מחמת עצלות הוי חלול השם. צא ולמד חמר שבם. על זה ידוו כל הדוים, כי מי הוא זה נקי. אוי לנו מיום הדין. אבל כל אדם אינו חיב אלא כשעורו, ואשר בכחו לעשות יעשה וישמר ויזהר עד מקום שידו מגעת, וישתדל בכל עז להשמר מן הכעור ומן הדומה לו, ושלא ימצאו מקום לדבר עליו. ובפרט בענין הממון צריכה רבה שלא יהא הכסף נחשב בעיניו למאומה במקום דאכא למיחש אחת מני אלף לחלול השם, או לחשש גזל, או שום נדנוד אסור יתגבר וישליך כספו וזהבו, שמוטב שימות ברעב ולא יהא רשע לפני המקום שעה אחת. וכל שכן שדורשי ה' לא יחסרו כל טוב (תהלים לד יא):
ובפרט בדורות הללו צריך זהירות גדולה ושמירה יתרה, כי הן בעוון רבו המתפרצים שנפשם שוקקה לדבר תועה על התלמידי חכמי ועל יראי השם וחושבי שמו, ואפלו אם יהיו כל דרכיו משפט כמלאך ה' צבאות לא יבוא ולא יהיה שיכשל בדבר קטן בין באנס בין בשוגג, או שיחשדוהו במה שאין בו, או שישמעו עליו שום שמועה רעה לא יחתרו לדעת אמתותן של דברים היכי הוה עבדא ותכף פוערין פיהם לבלי חק ויהיו מלעיגים במלאכי אלקים. ואפלו על הקטנים המתחילין ללמד אם יעשו מלי דינקותא תכף נושאים התורה על פיהם ואומרים, ראו בן שלומד גמרא או חזו גברא שהוא תלמיד חכם, או חזו גברא שמחזיקין אותו לחסיד או לירא שמים כך וכך מעשיו, ואין מכריע לכף זכות רק פותחים כלם לחובה. אוי להם ולנפשם כי גמלו רעה והם יטלו חלק בראש בעוון חלול השם. וכמה רעות עושים, שמדברים לשון הרע ושגורמים חלול השם, ושמונעים את הרבים מלכנס בדרך חכמה וחסידות, כי ירא מחרפת נבל:
והאנשים השלמים אין להם אלא להשתדל בכל עז לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, ולשפך נפשם לפני ה' שיתקנם בעצה טובה ושינחם במעגלי צדק. ואם בכל זאת ירצו לדבר עליו תועה אפשר שלא יהיה בו חטא והם ישאו את עוונם, כי מי יוכל לצאת ידי חובת כל אדם וכל הדעות. וגם על משה רבנו עליו השלום דברו, דכתיב (במדבר כא ה) וידבר העם באלקים ובמשה. ואף אם הישר בעיניו יעשה בחשבו כי זוהי דרך ישרה ותצא תקלה וימצאו מקום לדבר, אפשר שה' הטוב יכפר בעד, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, רק שיהא מתון מתון, ויתן לב לחשב מחשבות, ולשקל בפלס אחרית דבר מראשיתו ולשמע לעצה, וה' לא ימע טוב להולכים בתמים:
ותקנה שמענו למי שנתחיב מיתה לשמים בעוון חלול השם וכדומה, שיכון למסר נפשו למיתה בלב שלם בכל פעם שאומר קריאת שמע ובאמירת נפילת אפים, ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה (קדושין מ א):
