החרטה - הוא שעושה אדם דבר וחוזר בו ומתנחם על המעשה. היא דרך ישרה מאד לענין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט, כאילו לא חטא. ואי אפשר לשוב בלא חרטה, פירוש: לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולתי החרטה, כי איך יאמר "סלח לנו אבינו כי חטאנו", כשאינו מתחרט על חטאיו?
משל, וזה דומה למלך שעבדו סרח עליו ומבקש מחילה מאת המלך, אם העבד אינו מתחרט בלבו וחוזר ועושה הסרחון בכל יום, יכעוס עליו המלך יותר. וכן מי שגזל הבריות ובא בכל יום לבקש למלך שימחול לו, וחוזר וגוזל, אין ספק שזה הגזלן מרבה עליו רוגז המלך בבקשת המחילה. ולכן יתחרט ויתפלל ויתוודה, ויחשוב שלא יעשה עוד כזה, ואז תהיה תפילתו מקובלת. אבל העושה טובה ומתחרט - זאת מידה רעה. לכן צריך שתיזהר שלא תתחרט על הטובות, שלא תאבד שכרך. אם נתת לעני צדקה ואחר זמן הכעיסך, היזהר בך שלא תתחרט על הטובות שעשית לו, כי כיון שהיתה כוונתך בעת הנתינה לשם שמים - הנה שכרך שמור לך.
המידה הזאת מגונה מאד אצל העולם. כשאין אדם קיים בענין שלו, כשהוא אומר היום דבר ומתחרט למחר ואינו עומד בדבריו, כשהוא נודר להתענות או לתת צדקה או ללמוד תורה ומתחרט - זאת מידה רעה. ואף על פי שטוב הדבר שמתחרט על הרעה, טוב הוא לאדם להעמיד עצמו שלא יצטרך לשנות ממנהג למנהג וממידה למידה. וזו היא תכלית הטוב, שיחשוב בנפשו ויברור המנהג והמידות הטובות, ולהנהיג נפשו בהן, ויחשוב על כל מה שיעשה, אם יוכל לעמוד בו, אז יתפוס בו. ואל ידלג ממנהג למנהג, כי מידה מגונה היא מאד מי שהוא הפכפך, והוא נבזה לפני העולם, אפילו הוא קופץ ממידה טובה למידה טובה, כי אין ממשות בעניניו ואין לסמוך עליו.
בן אדם! שוב בעוד שהחרטה שלך, ואל תאחר עד בואך לקבר, כי אז תהיה מתחרט ואין תקנה לחרטה ההיא. אם עשית דבר כנגד חבירך, התחרט ותלך ותרצהו, ואם חבירך פשע בך ומתחרט - קבלהו: אפילו אם ספק לך אם מתחרט בלבו, רק שהוא מנקה עצמו נגדך - קבלהו. אם הוכחת אותו בדברים קשים עד שהוא שונאך, כדרך שאמר דוד (תהלים קלט כא): "ובתקוממיך אתקוטט", אל תתחרט על אותה קטטה, כי אם תתחרט ותבקש ממנו מחילה, אז יתחזק בטעותו.
החרטה היא דרך לכל המעשים הטובים. אם הולך בטל מדברי תורה, יתחרט על הביטול, ויתן לבו לעסוק בתורה בכל יכלתו. אם לא נתחזק להתפלל בכוונה גדולה, יתחרט ויחשוב: מה עשיתי? בשעה שהיה לי לקנות חיי עולם הבא עסקתי בהבלים! אם הגיע לימים, יתחרט מאד אשר עברו ימיו בלא עבודת הבורא, יתברך. כלל גדול תקח בידך: תחשוב בלבך על כל דבר שעשית ועל כל מצוה שלא נזהרת בה, תתחרט על כל אחד בפני עצמו, ותחשוב ותתקוטט בלבך: איך לא רדפתי לעשות רצון בוראי, ברוך הוא? ואיך עזבתי דברי חכמים ומוסריהם הטובים? נמצאת החרטה היא תיקון גדול לכל המצוות.
