(ברכות טז:): "מחבר רע". אפי' ימציא לי עצות טובות, כי הטוב שממקור הרע בא יזיק בהחלט.
"ומיצר הרע". היינו המחשבה הרעה עצמה.
"משכן רע". אפי' ירצה תמיד להיות לי להועיל.
"ומשטן המשחית". שכונתו להשחית בזה הפעם אפי' יהי' בתמידות טוב ומקובל.
"מדין קשה". שלא יזדמנו שאלות קשות להפתר, וכשהם נגמרים נגמרים ברפיון, והלב נוקף אם הוא עושה כשורה, שהיא מחלת לב ומזקת למנוחת הנפש המביאה אל השלימות של תורה וחכמה לאמתתה.
"מבעל דין קשה". אדם שאינו מתישב בדעתו בכל פתרון, ומפקפק תמיד על כל דעה שכלית הבנויה על היושר והצדק, והוא מכת המספקים מבלי העולם.
"בין שהוא בן ברית". ויהיו טענותיו בפרטי דעות שבתורה, שיש בהם להסתפק ולישא ולתן. שבאיש כזה לעולם לא תנוח הדעת ולא ימצא בקרבו דעה קבועה, ויתהפך תמיד ממדה למדה. ועל כיוצא בזה נאמר "עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר" .
"ובין שאינו בן ברית", ויבא בטענות על תורתינו התמימה, שאם יהיה בעל שכל ישר ומכיר את האמת והמשרים, תנוח דעתו באופן בירור האמיתיות ויתישב בדעתו, וזולתו ג"כ ימצא בו נחת. אבל אם יהי' מאובדי דרך, המבקשים את האמת שלא ע"פ דרכה, הרוצים להרגיש בחוש במקום שצריך להשיג בשכל וכיוצא בו, הוא בעל דין קשה, שראוי להתפלל להנצל מהם ומפגיעתם.
