ואני אעתיק פה המאמר "עת לעשות" שהפיצותי לאור בשנה העברה
כתיב עת לעשות לד' הפרו תורתיך ופירשו חז"ל דבזמן שהפרו תורתיך הוא עת לעשות והכוונה פשוטה דבזמן שנמצאו מפירי תורת ד' הפורקים מעליהם עול מלכות שמים חוקיו ומצותיו לעיני הכל אז החיוב על הנשארים באמונתם השלמה להתחזק עצמם לעמת זה לעשות למען כבוד מלכו של עולם כל מה שבידם להתחזק כ"א בעצמו בעבודתו ית' וכן להגדיל ולקדש שמו בעולם גם על ידי זולתו מתמימי דרך השלמים באמונתם. ע"כ מצאתי לחובה לעורר לבבות שלומי אמוני ישראל הדבקים בתורתו ואמונתו שידעו זאת כי אין אנו יוצאין ידי חובתינו במה שאנו נאנחים ונאנקים כ"א בחדרו על חלול השם בגדול אשר נעשה בעו"ה בדור הזה ע"י פריקת עול בפרהסיא כי הלא עת לעשות לד' כתיב. אלא כל אחד ואחד שלבו כואב לחילול שמו ית' מחויב לעשות כעת מה שבכחו להגדיל כבודו ית' בעולמו אשר לתכלית זה באנו לעולם כמו דכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ואם אין בכחנו להשיב לב הבנים שסרו מעבודתו ית"ש עלינו לחזק עצמנו לב האבות לעבודת מלכו של עולם:
ואף שחיוב גדול הוא מה"ת על כל אב להדריך גם בנו לעבודתו מה"ת ונשנה דבר זה כמה פעמים בתורה כמו שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחורב וגו' ושננתם לבניך ודברת בם וגו' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו' והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת וכן עוד כמה פסוקים (ומי שבניו עדיין קטנים ונשמעין לו יזהר שלא לשמוע לעצת היצר להפסיקם מתורתם למען דרישת תכלית כי רואים אנחנו בעו"ה עתה התכלית אשר הבאנו לבנינו במה אשר הסרנום מתורתם) מ"מ אם רואה שבניו כבר סרו מדרך ד' ואין דבריו נשמעין להם עכ"פ אל יתרפה מחמת זה בעצמו ואדרבה יוסיף אומץ ויתחזק*) בעצמו לתורה ועבודה בכל כוחותיו וזה האיש ישים תמיד לנגד עיניו מאמר הלל באבות אם אני לי מי לי הא למה זה דומה למי שנשברה ספינתו ונפל בים הוא ובניו הוא עומל בכל כחו להציל א"ע ובניו אמנם כשהוא רואה ומתבונן כי לשוא כל עמלו שבניו כבר נשקעו בעומק התהום משים כל נפשו וכל כוחותיו להציל א"ע עכ"פ:
והנה חוב גדול על כל איש לקבוע תפילתו ג"פ ביום בביהמ"ד דוקא ברוב עם הדרת מלך שהוא חיוב מדין השו"ע והפוסקים תמיד ואף כהיום למען הגדיל כבוד שמו ית' ולדעת הזהר מקיימין בזה כשאומרין קדיש וקדושה מ"ע של ונקדשתי בתוך בני ישראל וידוע התעוררות הרחמים שעשוה בזה למעלה כמאמרם בברכות (דף ג') בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמו הגדול מברוך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו וכו' והלא כל ישראל צריכין כעת לרחמים (ובעו"ה בימינו אלה נמצאו כמה אנשים תמימים שמתרשלים לילך להתפלל בביהמ"ד מנחה ומעריב ולפעמים גם שחרית וחסר להם עניית איש"ר וקדושה וברכו ותפלה בצבור ומה יענו ליום הדין לע"ל כשירצו שיקבל אותם הש"י שהוא אביהן של ישראל בסבר פנים יפות וישאלם הקדוש ברוך הוא אם אב אני איה כבודי שנתתם לי בהיותכם בעולם שהתעצלתם אפילו לילך לביהמ"ד לקדש שמי) וכן מחויב כ"א לקבוע לו עת בכל יום ואם אפשר לו בחבורה בביהמ"ד אשרי לו שמתקדש ש"ש עי"ז מאד. וחיוב להתחבר ולהתאגד יחד למען הרבות כבוד שמים בעלי מקרא לעצמן ובעלי משנה לעצמן ובעלי גמרא והלכה לעצמן ויעשו להם חבורות ללמוד תורת ד' וחקיו כל יום בפרסום בביהמ"ד (גם דבר זה יגן עליהם מחרב ובזה שבעון ביטול תורה חרב ובזה בא לעולם כדאיתא בשבת (דף ל"ג) וכן אמרו חז"ל בזמן שהקול יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בו ואם בעו"ה הצליח מעשה שטן למעט קול יעקב מבנינו שמוציאין אותן בילדותן מבית הספר ואין קולם נשמע בבתי מדרשות אשר ע"כ באה עלינו כל הצרה הזאת עכ"פ נגביר קול יעקב מאנשים הגדולים שישמע קולם בבתי מדרשות) והנה ידוע שיש ע"ז כתובים רבים ומאמרים מפורשים בדברי חז"ל מגודל החיוב בכל זה ומן הנ"ר העולה למעלה לפני הש"י עי"ז ואין כאן מקום להאריך אבל זאת עלינו לדעת כי החיוב הוא בזה היום גדול יותר מלפנים כי היא עת לעשות לד' וכנ"ל. ובפרט בשבת קודש שהוא יום קדוש מיוחד לתורה ועבודה וכמו שביאר רבינו בחיי הפסוק ששת ימים תעבוד להקב"ה ועשית גם מלאכתך אבל ביום השביעי רק לד' וכן אמור במדרש שנתן הקדוש ברוך הוא את השבת לבן זוג לתורתו ע"כ מחויב כל איש ישראל להתאמץ בכל נפשו שיבלה יום הקדוש הזה בתורה ועבודה (והארכתי בזה בספר ש"ע) ובעו"ה ראינו רפיון בדבר הגדול הזה אף אצל התמימים שהיצר שמטריד האדם כל ימי החול בעניני גופו בלי להניח כלל מעט זמן לתורה אינו מניח לו אף יום השבת לזכות לנשמתו וממציא לו עבודה לבלות זמן הקדוש בהבל בחבורות מריעות או בקריאת מ"ע וכדומה, בין כה וכה נשאר ריק מתורה הן בשבת הן בחול אוי ואבוי שהגיענו למדרגה שפלה כזאת! כן אנו מחויבין כהיום להתחזק מאד בשמירת התורה כמו שמירת שבת להלכותיהן ושארי המצות דאורייתא ודרבנן נטילת ידים וברכת הנהנין וברהמ"ז וכיו"ב ואף במנהגי ישראל בלא רפיון כלל ויש לנו ללמוד מדין המבואר בגמרא ופוסקים דאף דבזמן שלום אין אנו מחויבין למסור נפשינו להריגה כשכופין אותנו עכו"ם לעבור על התורה רק בשביל ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד אכן בעת השמד (בימים הקדמונים) מחויב כל איש ישראל למסור נפשו להריגה אף בשביל כל איסור קל ואף בשביל מנהג ישראל והיינו דבזמן שקמים להשבית תורת ד' ועבודתו מן העולם מחויבין הכל למסור נפשו בשביל קיומה ויש לנו ללמוד מזה בזמן הזה שקמים רבים להפר תורת ד' ולהשכיח שמו הגדול בעולם אוי ואבוי שכך עלתה בימינו החיוב על כל אחד משלומי אמוני ישראל להתחזק בכל נפשו ומאודו בשביל קיומה הן לעצמו הן לאחרים עד שידו מגעת. והנה אנו רואין בהגיע איזה חשש נזק ממון בעיר וכ"ש חשש נפשות המצויות כהיום בעונותינו הרבים מתאספים יחד נכבדי העיר ומבקשים עצות ותחבולות לקדם פני הרעה למלט העיר מהאסון. ובענין שמים הכל רואים גודל ההפסד חילול השם הגדול הנעשה בעיר מפריקת עול בגלוי ואין איש שם על לב כי יש חובה להתאסף להתיישב מה לעשות לכבוד מלכו של עולם יוצר נפשינו שיתקדש כבודו עכ"פ ע"י אלה התמימים השלימים באמונתם אם אין בכחם להועיל אצל הצעירים. ומצינו במד' כשנשבה ארון ברית ד' בידי הפלשתים אמר הקדוש ברוך הוא אילו תרנגולת של אחד מהם היתה בורחת כמה מבואות היה מחזר אחריה וארוני בשדה פלשתים וכו' מיד ותושע לי זרועי וגו' וכן בענין הזה אהובי עליון! חלילה לנו לשבת בחבוק ידים ולומר נואש כי אם כל יראי ד' שלומי אמוני ישראל עליהם להתאסף יחד להתייעץ כדת מה לעשות לחיזוק עבודת ד' וקידוש שמו והעיקר בחיזוק לימוד התורה שההתרשלות בזה בעו"ה גדול מאד ואמרו חז"ל וויתר הקדוש ברוך הוא על עון ג' עבירות החמורות ולא וויתר על עון ביטול תורה וכן אמרו בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכל הקלות וקרירות שנעשה בקיום הדת בעו"ה הוא בא ע"י שכחת התורה כי הלימוד מביא לידי מעשה. וע"כ מאד צריך להתחזק**) בהתיסדות חבורות לתורה שהוא יסוד הכל (ואם יהיה ביכלתם לעשות חבורה גם לצעירים להשריש בקרבם שרשי התורה והמצוה אשרי חלקם וכן לפקח בעניני ת"ת לנערים שתהיה ע"ד הנרצה חומש ופירש"י וגמרא כדרך אבותינו מעולם). וכן בזירוז ביאת כל הקהל לג' תפילות שחרית ומנחה ומעריב בכל יום ושתי אלה הלא הם מהעמודים שהעולם עומד עליהם וכאשר נתרופפו הלא עמודי עולם ירופפו. וכן ראוי לכל יראי ד' שבכל עיר לחזק זהירות המצות שהדור פרוץ בהן כמו חילול שבת וטבילת נדה החמורה שהחל להתפרץ בעו"ה בערים הגדולות וכן ידיעות הלכותיהן שרבה המכשלה בהם. וזכות גדול הוא להאנשים המתאספים ודורשים בעת הזאת לכבוד שמים. והם יקראו מאוהביו לעתיד ויהיו קרובין לד' וכעין דכתיב והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו משמרתי בתעות בני ישראל מעלי הם יקרבו אלי לשרתני. וחיוב זה מפורש במלאכי נביא האחרון בנבואתו האחרונה שימצאו אנשים שיאמרו שוא עבוד אלקים מה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ד' וגו' ומסיים הכתוב אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו והיינו שאז החיוב ליראי ד' להתאסף ולהתיישב יחד מה לעשות בשביל כבוד הש"י ודבריהן נכתבין למעלה בספר הזכרון כמו דכתיב ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו וגו':
התאוששו אחים אהובי עליון! העם אשר בחר לו לנחלה חזקו לעשות לכבוד מלכנו מלכו של עולם כל מה שבכחכם לתורתו ועבודתו וד' יהיה בעזרתכם! והנה לבד כ"ז החבלים אשר הגיעו לנו בזמן האחרון נוראים מאד. הה! נתקיים בנו מחוץ תשכל חרב כו' ופחדת יומם ולילה וגו' והפחד הקיף כל ישראל במושבותם ועלינו להתחזק בכל עוז במעוזן של ישראל היא תורתינו הק' שתגן עלינו כמו שאמרו חז"ל בתנד"א פ"ה אם ראית יסורין ממשמשין ובאין רוץ לחדרי תורה ובזמן שהקול יעקב וכו' ואולי באמת המה חבלו של משיח (כפי שאנו רואין שנתקיימו כל הסימנים שנתנו חז"ל על העת ההיא) לזאת עלינו להתחזק בכל עוז גם במדת החסד שהתורה והחסד יחד יגינו עלינו כמאמרם ז"ל (סנהדרין דף צ"ח) מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמ"ח והיינו שראו ברוח קדשם כי אין תרופה להנצל מדין הקשה של עת ההיא אף בתורה לבד רק בזכות התורה והחסד יחד ועלינו לפנות כי אם אל אבינו שבשמים שומרינו ומצילנו מעולם ועלינו לשוב לתורתו ועבודתו בכל לב ונפש ואז בודאי ישוב לרחמינו כמו שכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת וגו':
כן צריכין אנו מן הדין בעת הזאת להתאסף יחד ולגזור צום ולזעוק ולהריע ולשפוך תפלה לד' שיצילנו מכל אויבינו וישים קץ לגלותינו (ובעירנו עשינו צום גם קבענו לומר א"מ בכל ב' וה') וכן אמרו במד' רבה פ' תצוה על הפסוק קחו עמכם דברים ושובו אל ד' לפי שישראל אומרים הנשיאים חטאו ומביאים קרבן ומתכפר להם אנו אין לנו קרבן א"ל הקדוש ברוך הוא דברים אני מבקש ואין דברים אלא תורה א"ל אין אנו יודעין א"ל בכו והתפללו לפני וכי אבותיכם לא בתפלה פדיתי אותם שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה וגו' ובימי יהושע וכי לא בתפילה עשיתי להם ניסים הוי אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות אלא דברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ד' עכ"ל. וע"כ גם עלינו לעשות ככה וישמע ד' שועתינו ויקבל תפילתנו ובזכות התפלה וחבורות לתורה נזכה לגאולה שלימה במהרה כמו שאמרו על הפסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וכן איתא בתנדא"ז פרק י"ד וז"ל שם אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך הטלטול ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה ויהיה כל א' מהן קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע וכו' עי"ש וכשנתנהג כן בודאי יקרב לנו הש"י את קץ הגאולה במהרה בימינו אמן:
הכותב בלב נשבר על שבר עמו בגו"נ יחד ומקוה כי יכנסו הדברים בלב שרידי קודש להחליף רוח ולהוסיף אומץ לעשות לד' ולתורתו הצעיר שבכהונה עבד לעבדי' ד' הכואב על צרת עמו ומצפה לישועה:
