מצוה איכא להיות יועץ עצה טובה והוגנת למי ששואל ממנו עצה וחסד קא עבד (ונכתב בזה ערך ''עצה''). אמנם יש נמנעים מלתן עצה לפי שאם יצא לו טוב לא יחזיק טובה להיועץ, אלא יתן תודות לה', ואם יצא לו רע אולי יקלל את היועץ, ולכן אומרים מה לנו ולצרה הזאת, אבל אין ראוי לאדם לחוש לזה. כשבאים לטל ממנו עצה, אל ימנע טוב מבעליו בהיות לאל ידו לעשות, רק יברר שיחותיו ויאמר, מן הראוי היה לי למילף עצה, וחדל אני מלתן עצה פן לא יצא לך טוב ותקללני, חס ושלום, אבל כיון שבאת לטל ממני עצה, חיובא רמיא עלי לומר לך הנראה בעיני ישר לפי דעתי, ואתה גם אתה המלך בקונך, וכל העצות תשמע, ושלך לא תניח באפן שאם לא יצא לך טוב, לא אקבל שיהא לך תרעמת עלי. לכן אם איש שואלים ממנו עצה, לא יהא נדרש ללא שאלו, פן לא יצא עצתו טובה ותהי תלונותם עליו:
ומסוג זה שיברח אדם מהיות שדכן, כי לא ידע מה ילד יום ומה יהא בסופה, ואפשר לעולם שיתקים על ידי אחרים שיהיו שדכנים. ואם חלו פניו שיהיה שדכן ולא יוכל לומר ונקה, לא ירבה בהפצרות ובשבחים כמנהג השדכנים, אלא ידבר דברים מועטים ויאמר, אם הוא גזור מן השמים ויש לכם חפץ בשדוך זה תעשו, וחפץ ה' בידכם יצליח, ואני אהיה שליח. אבל אם רואה חברו, שרוצה לעשות איזה דבר, שבודאי יצא לו תקלה ממנו, אז חיובא רמיא להודיעו וליעצו משום לא תעמד על דם רעך (ויקרא יט טז). וכל שכן אם יש לחוש לצד נדנוד אסור שצריך להודיעו ולאפרושי מאסורא, שאם לא יגיד ונשא עונו. וגם לאחיו ורי, ית אביו יתן להם עצה טובה, ויהא נדרש אפלו ללא שאלו, כי לא יוכל להתעלם, כי אחיו בשרו הוא, וכל שכן ליוצאי חלציו, שאפלו הם עשו שלא כהגן, שלא שאלו ממנו עצה, עליו מטל לרחם עליהם כרחם אב על בנים וליעצם ולנהלם ולהדריכם בדרך טובה, שיעשו הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, ויהיו מעשיהם נאים, והנאה להם, הנאה לעולם, הנאה לעולם הזה וטוב לעולם הבא
