ציור הוא דבר המועיל הרבה, שהרי כתבו משם האר''י ז''ל. שכדי לקים שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח) יציר תמיד נגד עיניו כאלו שם ''הויה'' כתוב נגדו בכתיבה אשורית בנקוד יראה כזה: יהוה, וזה מועיל מאד ליראת שמים. וכן אמרו בש''ס (סנהדרין כב א) המתפלל יראה כאלו שכינה כנגדו. ועל כל עברה שתבוא לידו, וכל דבר טוב שמפתהו יצרו שלא יעשה, יציר כאלו עומד לפני השם שהוא מלך רם ונשא אים ונורא (כמו שהוא האמת), ואומר לו בקול רעש גדול ואהבת את ה' אלהי''ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו ה), וכאלו יושב בין גן עדן ובין גיהנום, אם יעשה טוב יכנס לגן עדן ותתענג בדשן נפשו, ואם מעשה רע תכף יפל בגיהנום. וידמה דמות צורות משנות מבהילות שיבהילוהו ויצערוהו צער בנפש:
וכתבו המקבלים שיציר תמיד נגד פניו דמות צורת פני רבו ומועיל הרבה להשגת חכמה. וכן כתבו שיציר דמות אביו נגד פניו בשכבו לישן, ומועיל לנצל מקרי. והעוסקים בחכמת הקבלה, המה ראו כח הציור, הדמיון והמחשבה, כמה פועל, וכמעט בזה תלוי הנבואה ותקון העולמות. וצא ולמד מארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה יד, ב), שהכל היה על ידי העמק במחשבת הציור. וכתבו המקבלים שאל המקום שיחשב האדם וידביק מחשבתו, שם הוא מצב נשמתו, אשרי יבחר ויקרב לשכן כבוד אל הקדש פנימה אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה:
