על כל צרה שלא תבוא על האדם, ראוי לתן לב ולפשפש במעשיו, כי האלהים עשה שייראו מלפניו, ושולח איזו צרה על האדם כדי שיתן לב לשוב, כפרה שמכין אותה כדי לכון אותה לתלמיה. ואם ביום צרה אינו נותן לב לשוב ותולה הדבר במקרה, הרי ענשו מפרש בתורה בפרשת בחקתי, דכתיב (ויקרא כו) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי, והלכתי אף אני עמכם בקרי ויספתי ליסרה אתכם וכו'. ולכן לא יעבר מלקבל עליו בעת צרה לשוב מאיזו עברה מעברות שבידו, ובזה יתעשת האלהי''ם לו ורפא לו:
ועוד יש שלשה דברים טובים על כל צרה לבטל הגזרה, והם צום, קול, ממון: צום, יענה בצום נפשו כי התענית במקום קרבן ונרצה לו לכפר עליו. וכבר נהגו ישראל מימי עולם על כל צרה, שהיו גוזרים תענית על הצבור, כמו ששנינו במסכת תענית. וצא ולמד כמה גדול כח התענית לבטל הגזרה, עד שאפלו בשבת שתשעה באב נדחה מפניו התירו להתענות תענית חלום שבת יא, א), דאתמחי מלתא לרבנן קדישי שמועיל לבטל הגזרה, אך צריך שיהא הצום באפן שיהא צום יבחרהו האל יתברך שמו, וכמו שנכתב לקמן בערך ''תענית'' בסיעתא דשמיא: והקול קול יעקב הוא העוזר אותם בעת צרתם. ויש שני מיני קולות, קול תורה פ וקול תפלה ותחנה. תורה יעסק בתורה. וכתוב בספרים, שקריאת ספר תהלים בכונה והכנעה, ומה גם בעשרה, מסגל מאד לכל צרה שלא תבוא ולהציל מכל צרה. וכן יש בספרים סגלה, על כל צרה שלא תבוא על העיר, לקרות כל פסוקי תהלים המתחילים באותיות שם העיר. וישפך נפשו בתפלה לפני השם העונה לעמו ישראל בעת צרה. ומה טוב אם יש תלמיד חכם שיודע לסדר תפלה הגונה לפי הצרה.
וצריך להקדים הרהורי תשובה לתפלה. וצריך להזכיר בתחלת התחנה עניני ודוי וחרטה והכנעה כדי שתהא התפלה רצויה ומקבלת, וכמו שאכתב לקמן בערך תפלה. יכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מד, כ) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם להתפלל בין בית אל ובין העי, לא נשתיר משונאי ישראל שריד ופליט. נמצינו למדין שגם על זרעו למרחוק צריך להקדים להתפלל. (ואם יהיה אלהי''ם עמדי, בלא נדר אסדר תפלה פרטית להתפלל על כל מין צרה ורעות המתרגשות לבוא בעולם, שיתפלל אותה האדם לפחות בעת רצון בעשרת ימי תשובה, וסמכתיה בבית תפלותי בסיעתא דשמיא):
ואין צרה גדולה בעולם כצרת הנפש, וראוי לאדם להקדים תפלה ולהתפלל ולשפך נפשו לפני השם שיהא עמו בצרתו, ושיעזרהו להלחם עם היצר הרע ולנצל מגאוה וכעס וקפדנות וגזל ואונאה ודבורים אסורים, וכהנה אסורים שאדם מעתד לעבר עליהם ושיעזרוהו לעבד את השם עבודה שלמה, ולומר תפלות וברכות ובכונה, וליראה ולאהבה את השם ולדבקה בו וכדומה, לקים כל דבר טוב, על הכל ישפך נפשו לפני השם אולי יש תקוה, ויהיה צדיק מצרה נחלץ (וגם על זה אניף ידי בלא נדר בסיעתא דשמיא). והתפלה עושה פרות ותזכירהו לעמד על המשמר:
ומתן אדם ירחיב לו (משלי יח טז). כי יתן איש כפר נפשו לשם, גדולה צדקה שמבטלת את הגזרה ונותנת חיים לעושיה, כדכתיב (שם י ב) וצדקה תציל ממות. וכתיב (שם כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים. וכשנותן הצדקה יודיע צרתו לרבים, וצריכים המקר, לים להתפלל על הנותן שינצל מצרתו ובזה רוח והצלה יעמד:
