תשועת ה' כהרף עין, ואחת מן השאלות ששואלין ליום הדין הוא צפית לישועה (משלי רבתי פ''י). וכמו שכתבנו לעיל בערך צפוי, עין שם. ולא על הישועה מן הגלות בלבד הוא שצריך להיות יושב ומצפה, אלא על כל צרה שלא תבוא יבטח בשם ה' וישען באלהי''ו שיצילהו מצרתו, והבוטח בה' באמת, כמו שכתבנו לעיל בערך הבטחה, חסד ה' יסבבנהו. וכבר כתבו משם האר''י שבאמרו בכל יום בתפלת שמונה עשרה כי לישועתך קוינו כל היום, הן בכלל יכון על הצרה שעומד בה באותו יום שהוא מצפה לתשועת ה', ויש בזה תועלת נפלא. וכבר אמרו (משלי כא לא) סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה. דהן אמת דחובה מטלת על האדם לעשות השתדלות ככל הבא מידו, הן על ידו הן על ידי אחרים כדי לנצל מצרתו בדרך טבע, אבל לא יבטח בהשתדלותו ולא יבטח באדם וישים בשר זרועו ומן ה' יסור ליבו, אלא אחר כל ההשתדלות יבטח בשם ה' שהוא הטוב בעיניו הוא יעשה, והוא הנותן בלב ברואיו למלאות רצונו, או שלא למלאות כשאינו רוצה שתבוא לו תשועה על ידיהם, כי מצד דטבא לה עבדי לה, או מצד שרוצה השם שיתמקמק קצת לכפרת עוונותיו ושתבוא לו התשועה על ידי אחר, כי הרבה שלוחים למקום ומגלגלים זכות על ידי זכאי. וילמד כל אדם מאבינו יעקב, שהכין עצמו לדורון ולפיוס ולמלחמה ולתפלה, וזה כלל גדול לנצל מכל צרה דצריך השתדלות ותפלה, והא בלא הא לא סגיא, ואחר עשותו כל אלה כאשר בכחו לעשות, יצפה לתשועת השם, שבלי שום ספק כל דעבד רחמנא לטב עבד, ולו נתכנו עלילות וסוף הכבוד לבוא:
