אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין עד, א) הבא להרגך השכם להרגו. ופרשו המפרשים שרצונם לומר ליצר הרע הבא להרגך השכם להרגו, שאין לך דבר טוב להרגו ליצר הרע כמו ההשכמה בלילה לראש אשמורות, כי כיון שמתחיל לכף את יצרו להתגבר כארי לעמד לעבודת בוראו הלוך ילך הלוך וגדל כי הנה ה' נצב עליו וחוט של חסד משוך עליו כדפרשו רבותינו ז''ל (חגיגה יב ב) על פסוק (תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וגם בהשכמה איזה שעות לראש אשמורות יוכל ללמד בישוב הדעת ולקנות סדר קדשה ולשפך שיחה לדרש סליחה יותר מיום שלם, וזה כל פרי ההשכמה. ואוי להם למשכימים לראש אשמורות להיות מיושבי קרנות ומעלי עשן, יאמר ה', אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בורות נשברים (ירמיהו ב יג):
וידוע שמי שאינו עובד את בוראו בשעה שהוא פנוי עתיד לתן את הדין אף על שעה שאינו פנוי ולא אברי ליליא אלא לגרסא והערך בזמן הערך אין רנה של תורה אלא בלילה. והרגיל בספר הזהר הקדוש בעיניו יראה מעלת וגדל שכר הלומד תורה בלילה, ובפרט אם קם בחצות לילה אין קץ לשכרו כי עושה נחת רוח גדול ליוצרו. ועין בספר ''ראשית חכמה'' (שער הקדשה) שאסף איש טהור כל הדברים הנאמרים בדברי רבותינו זכרונם לברכה, עד שהקורא דבריו בודאי יתלהב לבו ויתאוה נפשו לקום חצות לילה. ומי שחלקו מיושבי בית המדרש בקל יוכל לקום לקים את זאת על ידי שיישן ביום. וכבר כתבו המקבלים בספריהם, שיותר טוב שיישן אפלו שש שעות ביום כדי שישמר את זאת להיות נעור בחצי הלילה (וכבר יש סגלה להיות נעור בשעה שירצה וסמכתיה בבית תפלותי), ואפלו שאר כל אדם יוכל להתלמד להסתפק במעוט שנה, ועל כל פנים יתגבר כארי לעמד לפחות באפן שיהא הוא מעורר השחר:
ולכל דבר טוב צריך גדר והכנה, זהירות מביאה לידי זריזות (ע''ז כ ב), כן לענין זה, האיש הירא את ה' ורוצה לקדם אשמורות ולהשכים לבית הכנסת להתפלל עם הצבור ואינו רוצה לאבד טובות הרבה, זה דרכו דרך הקדש שלא יאחר להיות נעור בתחלת הלילה אפלו לעסק בתורה, וכל שכן לדבר הרשות ושמחת הוללות, רק ישכב וערבה שנתו ויקדים אשמורות וישתה קאו''י לישב דעתו וכדי שיוכל לנקות גופו יפה ויפנה ויעסק בתורה כשעור אשר חננו ה', וישכים לבית הכנסת ויתפלל עם הצבור, נמצא טוב לו בעולם הזה שגופו בריא וחזק וטוב לו לעולם הבא שקונה עולמו ומכין מטעמים לעצמו. לא כן (הרשעים) שמאחרין על היין, שכר ירדפו, יין ידליקם, שאינם ישנים רב הלילה, ואם ינוחו מעט ויקומו כשהשמש יוצא אל הארץ, יצאו דחופים ומבהלים לפעלם ולעבודתם ואין להם פנאי לא לשתות קאו''י ולא לפנות, ומתפללים ביחיד תפלה חטופה וקטופה, ואחר כך כל היום חולים חשים בראשם חשים בבני מעיהם המאכל נהפך והוא מהול וחמץ וימר שכר לשותיו, נמצא רע להם בעולם הזה ומר להם לעולם הבא:
והתמהא על האנשים (השוטים) הללו שראו כל זאת בעיניהם כמה פעמים שהמאחר על היין תחלתו מתוק וסופו מר אפלו בעולם הזה, מלבד ענש העולם הבא שאפלו שלא ראו אבל שמעו וכל ישראל מאמינים שכן יהיה בלי ספק ולא לקחו מוסר (וככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו). ה' ברחמיו יסיר מסוה העורון מעל עינינו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו. וכבר פרשו המפרשים על פסוק (משלי ו ט) עד מתי עצל תשכב לישן. ואם תאמר מאי אכפת לך, מתי תקום משנתך. וכן אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים סג ז) אם זכרתיך על יצועי. בפרק השכיבה באשמורות אהגה בך. ודי בזה למי שיש לו לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע, בלבבו יבין ובאזניו ישמע, ושב ורפא לו (ישעיהו ו י):
