האהבה כוללת מעשים רבים יותר מכל המידות. ובעת שישים האדם אהבתו לרעה, אין מידה רעה בכל המידות כמוה. וכשישים האדם אהבתו לטובה, היא למעלה מכל המידות, כדכתיב (דברים ו ה): "ואהבת את ה' אלהיך", ואין מעלה בעבודת הבורא יותר ממי שעובד מאהבה. ועתה שמע, איך האהבה מקלקלת המעשים בעת שיגביר אהבתו על חכמתו. כי כמה מיני אהבה זו משונה מזו.
האהבה האחת - אהבת האדם את בניו, ומרוב האהבה אינו מייסרם ומדריכם לדרך טובה, ומניחם ללכת בשרירות לבם הרע, ומזה יבוא היזק גדול.
האהבה השניה - אהבת ממון, ומרוב תשוקתו אל הממון לא יהיה משא ומתן שלו באמונה, וחומד ועושק וגוזל כדי להרבות הון. ומרוב חמדת העושר יקפוץ ידו מן הצדקה ויהיה צר עין.
האהבה השלישית - אהבת נשים, ואם תהיה לו אשה רעה, בעלת גאוה, היא תסיר מלבו כל המצוות, והיא תמשכהו אחריה. ומרוב האהבה אינו מעיז פניו נגדה, ושומע לעצתה, והיא תביאהו לידי מעללים רעים. וגם מרוב אהבתו את הנשים יסתכל בהן תדיר, וידבר נבלות, ויבא לידי ניאוף.
האהבה הרביעית היא - אהבת קרוביו, אביו ואמו, ואחיו ואחיותיו, ושאר קרוביו, וריעיו וחביריו, ומתוך אהבתם יסייע להם במחלוקתם, ולא יחוש ולא ידקדק אם הם פשעו בבעלי מחלוקתם, אך לעולם יעזור ויגן ויכסה עליהם, ואף אם פרצו פירצות רבות יגן עליהם. וגם שומע לעצתם, ואף אם העצה ההיא אינה טובה לא יסור מדבריהם. וגם ירצה להעלותם למעלות שאינן ראויות להם, כגון לעשותם מושלים ופרנסי הדור ולהיות רודים בעם, ואפילו אם הם רשעים לא יחוש בזה. והנה האהבה מעוורת עיניו, ומחרשת אזניו, ויש בזה קלקול גדול, כי הם יטעו את העולם להבליהם. האהבה החמישית היא - אהבת אורך ימים, ומרוב אהבתו את החיות לא יעמוד בנסיון.
האהבה הששית היא - אהבת הכבוד, והאוהב את הכבוד לא יהיו מעשיו לשם שמים, כי בכל המצוות שיעשה - או יתן צדקה, או יעסוק בתורה או בשאר המצוות - יהיו מחשבתו וכוונתו אחר השבח והכבוד, ויחפוץ שיתנו לו כתר וגדולה, וזה הפסד גדול במעשה העבודה. אפילו מי שיש בו תורה ומעשים טובים הכבוד מוציאו מן העולם, כל שכן מי שאין בו תורה ומעשים טובים ורודף אחר הכבוד - כמה מעשיו מגונים.
ועוד יש אהבה שביעית, שהיא רעה על כל האהבות, והיא - אהבת תענוגים ותפנוקים, כגון אכילה ושתיה ושאר הנאות, כגון זנות וטיולים. ואין צריך להאריך בזה הענין, כי האוהב יין ומשתכר, ואוכל תמיד מעדנים, והולך לבית המשתה תדיר, הוא ישכח בוראו, כדכתיב (דברים ו יא - יב): "ואכלת ושבעת - השמר לך פן תשכח את ה'", (דברים יא טו - טז), "ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים", וכתיב (דברים לב טו): "וישמן ישורון ויבעט".
הרוצה להימלט מפח יקוש כל האהבות האלה, צריך חכמה גדולה ואימוץ רב פן יילכד בשחיתותן, כי כל האהבות האלה מקיפות את לב האדם, ואם ידחה אהבה אחת או שתים מקרבו, עדיין האהבות הנשארות יהדפוהו מאור אל חושך. על כן יש ללמדך, שתהיה זהיר וזריז להשתמש בכל האהבות האלה לדעת בהן דרכי השם, ברוך הוא, כענין שנאמר (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו".
אהבת בניו תהיה על דרך זה, שיחשוב להדריך בניו בדרכי המשפט, וללמדם מעשה עבודת השם, ברוך הוא, ולצוות אחריו לעבוד את השם, ברוך הוא, כענין שנאמר (ישעיה לח יט): "אב לבנים יודיע אל אמתך", וכתיב (דברים ד ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך", וכמו שנאמר באברהם (בראשית יח יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו".
ואהבת הממון תהיה על דרך זה, שיאהב ממונו למען אשר לא יחמוד ממון אחרים, ולא יצטרך לגנוב ולגזול, ולא יצטרך לקבל צדקה, אך משלו יפרנס אחרים, וילבש עניים ויאכילם, ויחזיק בממונו לומדי תורה יראי השם. וגם מחמת עושרו יפנה עצמו מעסקי העולם הזה, ויקבע עתים לתורה ולקיום המצוות, הואיל ויש סיפק בידו. ולא יבטח ברוב חילו להתגאות, אך יקנה בממונו הכלה חיי העולם הבא.
ואהבת נשים תהיה על דרך זה, שיחשוב שהיא מצילתו מן החטא, ומרחקתו מן הניאוף, ובה מקיים פריה ורביה, והיא מגדלת את בניו, והיא עובדת לו כל ימיה, ומכינה לו מאכליו ושאר צרכי הבית, ומתוך כך יהיה פנוי ללמוד תורה ולעסוק במצוות, והיא עוזרת לו לעבודת הבורא, יתברך שמו.
ואהבת אביו ואמו תהיה על דרך זה, שיחשוב שגידלוהו וטרחו בו ללמדו דרכי השם, יתברך, והורוהו וחינכוהו לתורה ולמצוות, ובהם יקיים מצות הבורא, יתברך, כדכתיב (שמות כ יב): "כבד את אביך ואת אמך". ואחיו ואחיותיו ושאר קרוביו יאהב על דרך זה, שיחשוב שהם עוסקים בו ללמדם ולהוכיחם, ולא ישא להם פנים, ובזה יש לו שכר רב, והיא מידה גדולה, כדכתיב (תהלים טו ג): "וחרפה לא נשא על קרובו". והרבה תועלת יש לו לאדם בקרוביו, כדרך שמצינו בלוט שהצילו אברהם מן המלכים ונלחם עבורו, וגם בסדום ניצול בזכות אברהם. ויאהב רעיו ושאר כל ישראל אהבה שלימה, לקיים מה שנאמר (ויקרא יט יח): "ואהבת לרעך כמוך". וזהו כלל גדול בתורה: דעלך סגי לחברך לא תעביד (שבת לא א). גדול מזה (בראשית טו): "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד).
ויש תועלת גדולה למי שנוהג בחיבה ובריעות עם בני אדם: תועלת האחת בעולם הזה, כשמתנהג באהבה עם כל אדם יעזרוהו הכל, אם יפול - ירבו עוזריו וסומכיו, ואם יעמוד אדם נגדו לריב עמו, רבים ישתיקו את הדברים הרעה ומכלימים אותם, ואם תבוא עליו צרה, הכל מצטערים עליו ונותנים לו יד, ואם יבוא לידי דוחק ועוני, רבים ירחמוהו בנתינת מתנותיהם. תועלת עולם הבא, מחמת שהוא נאהב לכל, אז דבריו נשמעים, ותהיה יכולת בידו להוכיח בני אדם שייטיבו מעשיהם. וגם מתוך האהבה יעמוד בשלום עם הכל, ומתוך האהבה הוא שקט ושלו ופנוי ללמוד ולעשות מעשים טובים. וגם מתוך האהבה יעזרוהו ויעשה מלאכתו ויגינו בעדו, וימצא הרווחה יתירה לעבוד הבורא, יתברך, עבודה שלימה. ומחמת האהבה הוא נושא חן בעיני כל רואיו, ומעשיו הטובים יהיו מקובלים לכל, וכל אחד יחמוד לעשות כמעשהו.
ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך! הדרך הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכלתו. העזר בנפשו הוא - שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח עבורם. העזר בממונו הוא - שילוה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילוה בעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו, ולקצות עתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא וותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם כל בני אדם. ביישהו אדם - אל יביישהו, הטעהו - אל יטעהו. יסבול על צוארו עול העולם, והוא לא יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברתו פנים תחזק האהבה. וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד - אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה ייזהר ביותר, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם, ובכל יכוין לשם שמים.
וצריך מאד להיזהר מחיבור בני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא ילמד ממעשיהם, ולהתרחק ממושב לצים. ואמר החכם לבנו: כי יעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם, התחבר עם חכם, כדכתיב (משלי יג כ): "הולך את חכמים יחכם", ונאמר (משלי ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד", שאם תחכם יפארך ולא יחלוק על חכמתך, ואז תדע שתוכל לסמוך על חכמתך. אם יכבדוהו - יכבדך, יהדרוהו - יהדרך, אם תצטרך לעזרתו - יעזרך, ומה שתאמר - יצדיקך, אם תכעוס - יסבלך. ותלמד ממעשיו הטובים.
והתחבר עם כל אדם שתלמד ממנו דברים, אשר יביאוך לעבודת הבורא, יתברך. ואמרו חכמים: כשתרצה לחבר עם אדם - הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו, ואם לאו - עזוב אותו. אלא תבחר לחבר מי שיכיר ערך עצמו, ומי שאינו מכיר את עצמו, אין טוב בחכמתו. קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב, והעוזר אותך בנפשו ובממונו - וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך, והמנחם אותך על מעשיך הרעים - הסתלק מעליו. וכן חבר שיקח ממך צרכו ויזיקך היזק גדול עבור הנאה מועטת - מהר וסור מעליו.
ואל תתחבר למסכימים על העוולה, שנאמר (ישעיה ח יב): "לא תאמרו קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר". ואסור להתחבר עם רשע בעסקי העולם, שנאמר (דברי הימים ב כ לז): "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר (משלי ג לא): "אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו", ואמרו חכמים (אבות דרבי נתן פרק ט): "אל תתחבר לרשע - ואפילו לדבר מצוה". ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים.
ואם ידקדק אדם על עצמו, והיו דבריו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם, נעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להם ואף למקילים בו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתם, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצא הכל מקלסים אותו, ואוהבים אותו, ומתאווים למעשיו - הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר (ישעיה מט ג): "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
ואהבת אורך ימים תהיה על דרך זה, שיאהב ימי חייו לא עבור שיאכל וישתה ויהנה בימי חיי חבלו, אך יחשוב: מלאכת התורה והמצוות מרובה, ואם הייתי חי כפליים וכפלי כפליים, לא הייתי יכול להשלים חק התורה ולהשיג מעלות התורה, אשר בהן יתרצה עבד אל אדוניו! ועל דרך זה יאהב ימי חייו, כי בהם יקנה עבודת הבורא, ברוך הוא, ויראתו הטהורה ואהבתו, ויקנה צידה בעולם הזה, אשר יביא אותה לעולם הבא, ויקנה בעולם ובימים הכלים - עולם הקיים, תענוג אשר לא יפסוק לעולם ולעולמי עולמים. ותמיד יירא מן המות, כי שמא עדיין לא הגיע לתכלית השלימות אשר בכחו להגיע, ובכל יום ויום יוסיף אהבה ויראה למקום. אבל חיים שאין בהם יראת השם - אין זה נקרא חיים. ויקוץ וימאס בחיים שהם נגד הבורא, יתברך, כענין שנאמר ברבקה (בראשית כז מו): "קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים". לכך, במקום שיש חילול השם - לא יחוס על חייו, ותמיד יהא לבו נכון למסור עצמו על קידוש השם בכל המצוות בקלות ובחמורות.
ואהבת הכבוד היא רעה מאד, לכן יתרחק מן הכבוד בכל יכלתו. ואם אדם מתרחק משני דברים, והם כבוד והנאת אחרים, אז הוא קרוב לכל המעלות הטובות. כי הכבוד מקלקל כל המעשים, כי בכל המעשים שיעשה יחשוב להתכבד. ואפילו לא יחוש על הכבוד, אם הוא רודף להינות מאחרים, אז כל מעשיו מקולקלים, כי תדיר יטנו לבו אחר הבצע. לכן יתן אל לבו להתרחק מן הכבוד וגם מלהינות מאחרים. ולפעמים יש מצוה ברדיפת כבוד, כמו אם הוא איש צדיק וחכם, והעולם מזלזלים בו ושוחקים עליו עבור מעשיו הטובים, ומתוך כך דבריו בזויים ואינם נשמעים, ואם היה בו כח לכוף בני אדם שיכבדוהו וישמעו תוכחותיו ודבריו - בזה יש לרדוף אחר הכבוד, כדי להוכיח בני אדם. וכגון אם בזוהו ברבים - אין לו למחול עד שיפייסוהו. אבל רוב פעמים יסתלק מן הכבוד ויברח ממנו, הלא אמרו החכמים (אבות פ"ד מכ"א): "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". ולא ילמד ולא יעשה שום מעשה טוב כדי שיתכבד, אך יעשה מעשה הטוב לשם הבורא, יתברך, וסוף הכבוד לבא.
אהבת תענוגים - כגון אכילה ושתיה ושינה. דע, שצריך האדם שיכוין לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם, ברוך הוא, בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודיבורו הכל לעומת זה הדבר. כיצד? כשישא ויתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בלבו לקובץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים אלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אשה. וכן כשיאכל וישתה ויבעול, לא ישים אל לבו לעשות דברים אלו כדי ליהנות, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות, אלא ישים אל לבו שיאכל כדי להברות גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהם מתוקים לחיך. בזה המנהג ינהיג עצמו, וישים אל לבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את השם, יתברך, כי אי אפשר שיבין ויתחכם בתורה ובמצוות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב. לפיכך אין טוב להתענות תמיד, פן יחלש כחו ויתמעט שכלו.
לכן צריך לתקן כל עניניו לעבודת הבורא, יתברך. אם ימלא כריסו - אז יכבד בגופו, ואם ימעט מזונו - אז יחלש. וזה טוב לך, אשר תמעיט במיני הלפתן, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די לך ממנו מעט כפי מה שתוכל, והתכוין בו להגיע הלחם אל בטנך ולא להתענג. והרגל נפשך קצת העתים מבלי לפתן, כדי להנהיג טבעך, עד שיקל עליך בעת הימנעו. ואם תוכל, תעזוב הלפתן אשר יש בו יגיעה וטורח. ושים אכילתך ביום קלה מאכילתך בלילה. והתנהג לאכול פעמים ביום, כדי שתהא תנועת איבריך קלה ביום, ומתוך כך יקלו עליך עניני תורתך. והתנהג לשתות מים, אלא אם כן תהיה כוונתך בשתיית היין לתועלת גופך או להעביר הדאגה, והיזהר מאד מהרבות ממנו, כי הוא מרוה ומרחיק התורה.
זה הכלל יהיה לעולם בידך. אל ימלא אדם כל תאוותיו מאכילה ושתייה, אך יאכל וישתה להעמיד גופו על בוריו, וימשוך ידיו מן המותר. ואל יאהב האדם אל העולם כדי שיאכל וישתה ויהנה. משל, וכן אמר אחד מן החכמים: אוכל - למען אחיה. ומאמר הכסיל: אחיה - למען אוכל. ועל זה נאמר (משלי יג כה): "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר". וכן הנושא אשה, יחשוב לשם שמים, שיקיים פריה ורביה ויהיה לו זרע עובד השם, יתברך, וירא שמים. או יחשוב שימלא תאוותו וכלה יצרו באשתו, כדי שלא יתאווה לנשים אחרות, או כדי לפקוד את אשתו כשהוא יודע שהיא מתאווה לו, כדי שלא תתאווה לאנשים אחרים. או יכוין להברות גופו, שיציאת הזרע ממנו היא בריאות הגוף. אבל המרבה לשמש יותר מדאי, יבואו עליו חלאים רבים.
המהלך בדרך זו כל ימיו, עובד את השם, יתברך, תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו, עד שיהא גופו שלם לעבוד את השם, ברוך הוא. ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את השם, ברוך הוא, והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום, ברוך הוא. ועל ענין זה ציוו חכמים ואמרו (אבות פ"ב מי"ב): "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך".
יעזוב אדם כל האהבות וידבק באהבת הבורא, ברוך הוא. ואהבת השם, ברוך הוא, היא תכלית כל התכונות וסוף כל המעלות במדריגות כל אנשי העבודה, ונדבות הנפשות מאנשי החסד והנביאים והפרושים - היא סופן, אין למעלה הימנה. והרבה פעמים מקדים הספר יראת האלהים על אהבתו, שנאמר (דברים י יב): "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה - ולאהבה אותו". ומפני שהאהבה היא תכלית הפרישות וסופה, והקרובה שבמדרגות אל מדרגת אהבת האלהים, ואי אפשר שיגיע האדם אליה אלא אחר שתתקיים יראתו ופחדו מהאלהים, ועל כן היראה קודמת לאהבה.
ומה היא האהבה? היא כלות הנפש ונטותה מעצמה אל הבורא, יתעלה, כדי שתדבק באורו העליון. הנפש הזאת היא מקור הדעת, והיא טהורה וזכה, והבורא קושרה בגוף, אשר חשקו רב לנסותה אם היא תלך בדרכי השם. ומפני שהאדם מלובש בגוף הנברא ברוח בהמות, אין כח בנשמה הנבראת מאלהים לחשוב אחר בוראה, כי מעורבת היא בתאוות הגוף, וכל ימי קטנות האדם אינו מבקש ואינו שואל אלא תאוותיו ותענוגיו, כי מרוב תאוות הגוף לאכילה ושתיה ועידוני העולם הזה, שהוא עולם שוא ושקר, ולאסוף הון רב, אין כח בנשמה לחשוב אחר הבורא, יתברך, כי היא מלובשת בהבלי שוא. ואחר שתרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לעצמה, בלתי שיתוף הגוף, אז היא תתאווה לבקש מנוחה ממדוי הגוף, כאשר יתאווה החולה לרופא. וכשתתרפא הנפש מתחלואיה, אז יהיה לה אור בעצמה וכח בנפשה. והנפש הלא מלאה אהבה, ואותה אהבה קשורה בשמחה, ואותה שמחה מברחת מעל לבבו נעימות הגוף ותענוג הנפש, ואותה שמחה עזה ומתגברת על לבבו, וכל הנאות שבעולם הן כאין כנגד תוקף שמחת השם, ברוך הוא, וכל חיבת שעשוע ילדיו כלא היו כנגד שעשוע אהבת השם, ברוך הוא, בכל לבבו. ובכל הרהוריו [יחשוב] איך לעשות רצון הבורא, ולזכות הרבים, ולעשות קידוש השם, ולמסור עצמו באהבת השם, ברוך הוא.
וזוהי (יראת) [אהבת] השם, ברוך הוא, הכתובה בתורה, כגון פנחס שמסר נפשו בשביל הבורא, יתברך (במדבר כה). ואברהם אבינו שנאמר (בראשית יד כב - כג): "הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך". ואלישע שלא רצה לקחת מנעמן (מלכים ב ה טז). ולא יבטל מדברי תורה בשביל תענוגי ושעשועי ילדיו, וחיבת ראייה ודיבור, וגם יעזוב טיולם. וינעים זמירות, כדי למלאות לבבו שמחה באהבת השם, ברוך הוא.
העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר שבעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לקבל הטובה, אלא עושה האמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבוא! ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד, ואין כל אדם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדשו, ברוך הוא, "אוהבי" (ישעיה מא ח), לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבינו, עליו השלום, שנאמר (דברים ו ה): "ואהבת את ה' אלהיך". ובזמן שיאהב האדם את השם, ברוך הוא, אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את השם אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם, יתברך, [ונמצא שונה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד], בין בשבתו, בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת השם, ברוך הוא, בלב אוהביו, [שוגים בה תמיד, כמו שציונו (דברים ו ה): "בכל לבבך ובכל נפשך"]. והוא ששלמה אמר דרך משל (שיר השירים ב ה): "כי חולת אהבה אני", וכל "שיר השירים" משל הוא לענין זה.
דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד [כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שציוה ואמר (דברים ו ה): "בכל לבבך ובכל נפשך". ואינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה: אם מעט - מעט, ואם הרבה - הרבה]. לפיכך צריך האדם [לייחד עצמו] להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעות לו את קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג. האל הנכבד והנורא - מצוה לאהבה וליראה אותו, שנאמר (דברים ו ה): "ואהבת את ה' אלהיך", ונאמר (דברים ו יג): "את ה' אלהיך תירא".
וזו היא הדרך להשיג בה אהבת השם, ברוך הוא: בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב את המקום, ברוך הוא, ומשבחו ומפארו, ומתאווה תאוה גדולה לידע את השם הגדול, כמו שאמר דוד (תהלים מב ג): "צמאה נפשי לאלהים לאל חי". וכשמחשב בדברים האלו, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד, וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד (תהלים ה ד - ה): "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך - מה אנוש כי תזכרנו". ובזמן שהאדם מתבונן בדברים הגדולים, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל [ואדם כיוצא בו], ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים ובכל הברואים, מוסיף אהבה למקום, ברוך הוא, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום, ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים אשר ברא השם, ברוך הוא.
ובמקום אחד נאמר (איוב א א): "ירא אלהים", וביארו (סוטה כז ב: וע"ש לא א) שמתיירא מדין עונש שמים ומגיהנם ומעונשי עולם הזה. וזאת המידה רחוקה מן האהבה מאד מאד. אבל יירא השם, יתברך, כמו אדם שאוהב את אשתו, והיא אוהבתו, והוא ירא לעשות דבר כנגדה פן יאבד אהבתה - כן הדבר הזה, [רשפיה] רשפי אש אהבת הבורא, יתעלה, ויירא לעבור על מצוותיו פן יפסיד אהבת הבורא, יתברך, וזהו (תהלים ב יא): "עבדו את ה' ביראה" - היא יראת האהבה, ו"גילו ברעדה" - מרוב פחד הבורא תגילו לעשות חפצו. וזאת היראה היא [יראת] האהבה, ועליה נאמר (ישעיה לג ו): "יראת ה' היא אוצרו". ואין האהבה הזאת מתקיימת אלא במי שנותן דעתו לקיים כל המצוות כהלכתן, כי מי שאינו יודע המצוות אשר ציוהו יוצר הכל, אין זה נקרא אוהב גמור. לכן יאהב כל אשר יביאהו לאהבת הבורא, ברוך הוא וברוך שמו, והעושה כן - טוב לו בעולם הזה ולעולם הבא.
