מדה זו צריכה לאנשים ועל אחת כמה וכמה לנשים, ובזה האדם נבדל מן הבהמה. ומדת הצניעות צריכה אפלו כשהוא לבדו בחדרי חדרים מפני כבוד מלך רם ונשא, אים ונורא אשר מלא כל הארץ כבודו, שהרי פסק מרן בשלחן ערוך (או''ח סי' ב סעיף א) שלא ילבש חלוקו מעמד, אלא בעודנו שוכב יכניס ראשו וזרועותיו באפן שכשיקום נמצא גופו מכסה. ומזה נקיש לערב שבת כשמחליף חלוקו שצריך שיעשה באפן שלא יהא גופו מגלה. וכן פסק מרן (שם סי' ג סכ' ד) שצריך שיהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו אלא מלאחריו טפח ומלפניו טפחים. וביותר צריכה אשה להיות צנועה בבית הכסא, ולא תכנס לבית הכסא ולא תברך ברכת אשר יצר בפני אנשים:
ועקר הצניעות צריך בענין תשמיש, שתזהר ותשמר האשה שלא ירגיש ולא יודע לאדם בלכתה לטבל לבעלה. ובשעת תשמיש יהיה צנוע מאד מאד שלא ירגיש בו שום נברא ואפלו תינוק קטן. וכן תהיה האשה צנועה כל כבודה בת מלך פנימה, ולא תרבה שיחה אפלו עם קרוביה ואפלו עם בעלה, שהרי כתיב (עמום ד יג) ומגיד לאדם מה שחו, ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ה, ב) שאפלו על שיחה קלה שבין איש לאשתו עתיד לתן את הדין:
וכן מדת הצניעות צריכה לתורה ומצוות, כדכתיב (מיכה ו ח) והצנע לכת עם אלהיך. וכתיב (משלי יא ב) ואת צנועים חכמה:
