אלה תולדות נו''ח לאדם לעולם הזה ולעולם הבא, אם תולדות טובים, גיל יגיל אבי צדיק, ויולד חכם ישמח בו בעולם הזה ותתענג בדשן נפשו לעולם הבא. הנה כי כן, חיב אדם להשתדל להעמיד תולדות, ואם היו לו בנים בילדותו, ישתדל שיהיו לו בנים בזקנותו, כי אינו יודע איזה יכשר, וזרע איזה מהם יכשר, הזה או זה או שניהם כאחד טובים. וכשם שיש שמחה לאיש בתולדות טובים, כל קבל דנא, כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו, יבוש בהם בעולם הזה. וכבר אמרו (בראשית רבה מד ט) שאמר אברהם אבינו, אם יהיו לי בנים להכעיסך, יותר טוב שאהיה אנכי הולך ערירי. וכן אמר דוד המלך עליו השלום. וזאת תהיה נחמת החשוכי בנים, דאפשר דקמי שמיא גליא דנפקי מניהו בני דלא מעלי, ודטבא להו עבדי להו. ולכן על זאת יתפלל כל אדם שיהיו לו תולדות, בנים ובנות טובים, וישתדל על בניו לגדלם על התורה ועל העבודה, ועל בנותיו שתהינה שלמות במדות ובמלאכות, ולהשיאן לתלמידי חכמים או ליראי השם, ובזה ישמח לבו ויגל כבודו:
והנה כמו שבמלאכות שבת יש אבות ותולדות, כן בכל המצות יש אבות, ומאבות יצאו תולדות, היוצא מן הטהור טהור והיוצא מן הטמא טמא, מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ופעמים שהאב הוא נעלם מן העין והבן מעיד על האב, מאחר שאי אפשר לבן בלי אב, כגון הגאוה, היא נעלמה מעיני כל חי, כלם יאמרו שאין להם גאוה, ולפי האמת אין נקי הימנה בין רב למעט, שהרי תולדות הגאוה הם הכעס וההקפדה, ותולדות הכעס, הקללות וחרופין וגדופין, ותולדותיהן, השנאה והתחרות ותולדותיהן, כי ישב באחיו ידבר, בבן אמו יתן דפי וכדומה, ומי הוא זה ערב אל לבו שהוא נקי מכל אלה, ואם אין אבות, מאין יצאו תולדות, הנה כי כן, ירחק אדם מן העברות ומדות הרעות וידבק במצות ומדות טובות, כי לא ללמד על עצמו בלבד יצאו, אלא מושכין אחריהן תולדותיהן כיוצא בהם:
וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ל ו) עקר תולדותיהם צדיקים, מעשים טובים, ודבריהם חיים וקימים, צדקו יחדו עם מאמרם ז''ל (אבות ד, יא), שהעושה מצוה אחת קנה לו סנגור אחד, שהוא מלאך הנברא מן המצוה, ויותר טוב להוליד מלאך מלהוליד בן בשר ודם המעתד לחטא, ויותר מועיל לנפשו המלאך שנעשה סנגורו, ממה שמועיל הבן בשר ודם, לכן, אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, וכאשר יראה כמה טורחים החשוכי בנים להעמיד תולדות, ישא ביום ההוא קל וחמר, כמה צריך לטרח להעמיד עקר התולדות שהם מעשים טובים, ומה יתן ומה יוסיף התולדות אם לא שחושב שעל ידם ימצא מרגוע לנפשו, והוא ספק ספקא בפרט בדורות הללו בני עליה הנם מועטים הגורמים עלוי לנשמת אביהם, הלואי שלא יגרמו צער להם. הנה כי כן, טוב לגבר שילך לפניו צדקו למליץ טוב בעדו, וכתיב (תהלים מט יט) ויודך כי תיטיב לך: תוספת
תוספת שבת ותוספת יום הכפורים צונו בהם יוצרנו להוסיף מחל על הקדש, ולא ללמד על עצמם בלבד יצאו, אלא ללמד על הכלל כלו, שחיב אדם להוסיף על מצות התורה. וכבר בא מפרש (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי. עשו משמרת למשמרתי (יבמות כא, א), שחיב אדם לברח מאה שערים של התר כדי שלא יכנס באחד של אסור, וכתיב נמי (ויקרא יט ב) קדשים תהיו. ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות כ א) פרושים תהיו קדש עצמך במתר לך. וחיב אדם להיות מוסיף והולך תוספת קדשה מדי יום יום, לא תשבע עינו, כמו שאוהב כסף לא ישבע כסף, והתוספת מורה על היותו עובד מאהבה, כי מים רבים של הבלי העולם הזה לא יכלו לכבות את האהבה. וכבר כתבו ספרי המוסר שטובת ומעלת התוספת הוא כשהוא מרבה על העקר, לא שיהא התוספת מבטל העקר, באפן שצריך פלס ומאזני משפט, פעמים יוסיף, ופעמים בטולה של תורה זהו קיומה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים:
